גופה חטוב, וכשקד עיניה

שמה כשמן טוב, וביתה תפארת

איש לא יידע, במה שלחה גופה הגברת.

כל בוקר יצאה את ביתה

הדור לבושה, ותסרוקת לראשה

אודם דם בלחייה, ותיק שחור בידה

אל הכביש פניה, לשבור שבר לביתה.

את פניה ראה, איש נאה ואמיד

שאל לאתנן, והשיבה לריק

למסע מתקתק יצאה כהרגלה מתמיד

ובערב שבה לביתה, וממון רב בתיק.

בבוקר חיכתה לו ולגופה אדרת

נפשה חמדה בממון שבכיסיו

והנה הוא בא במכוניתו המהודרת

נשק שפתותיה, ונשאה בכפיו

הוא נשק לעיניה והפשיל שמלתה

ידיו לטפו פניה עד אבדה נשמתה

הכוכבים בשמיים, רק הם ידעו סודה

וכששבה לבית הוריה, נפשה באיש חפצה.

ובלילה על משכבה, הדמעות שוטפות פניה

ומצפה היא, שיבוא בן החייל ויגאל את גופה

בכל בוקר. באותה התחנה היא ניצבת

והאיש לא בא, ובכיסה הפרוטה לא נותרת.

נערה יפה כשמש, את גופה לא מוכרת

את הלקח למדה, ובכביש כבר לא עומדת

אם יאמרו לה,עלי נא, היא תיקח בחשבון

כשמתחילים בטרמפים, אז גומרים במלון.

© כל הזכויות של תוכן יצירה זו 86/3  שייכות ל-  shulibangi