חזרה ליצירות
סיפורים

הבלוג של גלקסיונר - מיכל

גיטה אסנין | (23/07/2008 18:13) | 91 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
"מה לך?" תמהה מיכל. "שוב חלמת חלום רע?"
שכבתי מכוסה זיעה קרה ובהיתי בתקרה.'חלום רע' דבריה של מיכל הידהדו במוחי בקצב תופי תם - תם : ח - לום. ח-לום. רע רע . ח -לום. ח-לום. רע רע רע. מין קצב מרגיע, בסיסי במהותו, כמו שקיעה החוזרת כל ערב ושחר העולה כל בוקר מעל ערבות אין קץ. כמו מרחוק שמעתי את קולי מצטרף לקצב: ח-לום. רע רע. ח-לום רע? רע ח-לום? רע? רע?ח-לום?
"איתן, איתן," מיכל התיישבה לצידי וספר בידה." חיכיתי שתתעורר כדי לספר לך משהו. תראה מה מצאתי," המשיכה בהתלהבות, נסערת מעוצמת הגילוי."אטואטה אירית! ודניאל - יהודי!"
קסם תופי התם-תם התפוגג באחת, ודעתי חזרה להיות צלולה מאין כמוה.: "על מה את מדברת? מי זאת 'אטואטה' ומי זה דניאל.
"תפסיק," מיכל הסתה אותי בהנף יד ," הנה , תקרא ," הספר שבידה כמעט והתנגש באפי עת דחפה את הדף אל מול עיני," טואטה - שבט בשפה הקלטית. אוסף משפחות. ולאטואטה קראו כך," המשיכה בשטף, בנשימה אחת," כדי להזכיר את מוצאם הארצי של אבותיה. זה ברור כל כך!"
הבטתי בעיניה הצוהלות של מיכל ובקושי התאפקתי מלשאול כיצד אפה הארוך והרגיש לריחות של החייזרית משתלב בהשערת מוצאה הארצי.
" די, מיכל, אין לי מושג על מה את מדברת, עדיף שנצא לגינה, תראי כמה יפה פריחת ההרדופים."
"אתה מדבר אליה מתוך שינה, צועק 'מי את, אטואטה, מי את?' ומתעורר מכוסה בזיעה קרה. רק רציתי לעזור." בקולה של מיכל חשתי היטב את העלבון, ובכל זאת המשכתי להכחיש. טרם הגיע הזמן שאגלה למיכל את דבר קיומה של אטואטה.

תגובות

חזרה ליצירות