יצירות אחרונות
תגיד רק שאתה אוהב (1 תגובות)
**לנה** /שירים -14/07/2026 19:28
ואולי בעצם. (1 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -14/07/2026 16:30
סנקה והמשפט שעלה בבמת הדיון / כמו הגיג / (3 תגובות)
רבקה ירון /שירים -14/07/2026 14:33
אומץ יקר מפז (6 תגובות)
דני זכריה /שירים -14/07/2026 06:17
הנמל שבלב- לבמת הדיון של גלי - הסיפור.🌹🌹🌹 (13 תגובות)
שמואל כהן /סיפורים -14/07/2026 05:10
פריחת הדובדבן - חלק שני, פרק שנים עשר (6 תגובות)
בבר 1 /סיפורים -13/07/2026 22:16
הַשִּׁיר (20 תגובות)
אריק חבי"ף /שירים -13/07/2026 21:49
מסע הכרות עם עצמי (5 תגובות)
אילה בכור /שירים -13/07/2026 21:36
שירים
עירן אלפסי יהא זכרו ברוךלזכרו של עירן אלפסי ז"ל בן שלומית ושלמה. מה לעשות חברים? העולם הזה נועד לעיתים לדמעות... צורבות, חורכות את הגוף. ליווינו היום אל דרכו האחרונה
את הצעיר, תכול עיניים
עירן אלפסי
שלא הספיק להגיע לעשור השלישי בחייו.. שמעולם לא מש החיוך מעל פניו. יש גן עדן רבותי, האל לוקח אליו את כל הפרחים היפים, המוכשרים, הטובים בבנים, ושותל אותם קרוב אצלו... גן העדן שלו פורח, ואצלנו בארץ מדלדלים האוצרות...
עירן, יפה העיניים היה חבר של אופיר מישאל, השם ינקום דמו ( מי שנהרג לפני מספר שנים מטיל של חיזבללה ולו הקדשתי רשומה נפרדת...) שניהם היו חברים בלב ובנפש. שניהם גרו בסמוך לנו, את הילדות היפה והמחייכת עברו אצלנו בשכונה. טוו ביחד יחלומות, שלעולם לא יגשימו עוד... שתי המשפחות עקרו למעלה אדומים. עירן היה מגיע כל שבוע לבקר את ההורים של אופיר..
והיה מפיג להם
לשעה קטנה את הצער הנורא מכל. הם ראו בו בן שני. אך, אופיר חיכה שם בשמיים לחברו, נצנוצי כוכבים, קראו לו לחבור אליו... והוא בא מלא יסורים, ועכשיו הם שם משייטים בשניים.
איזו הלוויה הייתה.. לא היה מי שלא הזיל דמעה... שאלה ענקית נזרקה לחלל האוויר למה???? ואף אחד לא ידע את התשובה. שתי משפחות אלפסי ומישאל לא ישובו היות לעולם מה שהיו פעם. משהו נתלש מבשרם, מליבם... בוכים משני צידי מתרס, וכל העם בוכים איתם...
משהו מסדרי עולם השתנה... אבות מלווים את הבנים למנוחה , ולהם לעולם לא תבוא המנוחה, הנחמה. אחותו של עירן נישאה לפני זמן קצר וזו הייתה השמחה האחרונה לה זכה עירן שהיה כבר על כסא גלגלים, כשהמחלה הארורה נעצה בו שיניה, ולא הרפתה... איך חיים של משפחה מאושרת הופכים בבת אחת, למשהו אחר????????????? אוי אלוהי החסדים, די!!! אי אפשר כבר למנות את החסרים, את היפים והטובים. עכשיו הם יחד, אופיר ועירן, כמו שתמיד היו, דומה לעולם לא נפרדו... הם ימשיכו שם ממעל, לראות את העולם בזווית מחוייכת ששמורה רק להם. תכול העיניים יפגוש במבטו את ירוק העיניים,
צעירים ישארו לנצח,
יעלו אבק של זכרונות, של ילדים שלא סיימו לגדול...
האל ישמור עליהם שם. ועל יושבי הארץ? ועל המשפחות המרוסקות, מי יגן כעת?.........
צר לי עליכם אופיר ועירן, נפלאה אהבתכם... הזמן לא הקהה את הכאב! צר לי על משפחות השכול.
יהא זכרם ברוך!!!!!!!!!!!!!
יעל כרמי גבאי תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |