משהו קצר

סוכר או לא סוכר

"תעביר לי את הסוכר בבקשה." אמרה לו.

הביט עליה, שולי עיניו נמתחו כלפי מעלה, יוצרים קמטים.

היא הבינה שהוא כעוס, רצתה לשנות אצלו מצב צבירה, "אתה עושה קמטים." נגעה בפניו בידיה החמות ממגעה של כוס הקפה המהביל. ניחוחות האספרסו נמהלו בקינמון שאותו זכרה לפזר על השוקו שלו, כמו שהוא אהב.

"זה שכל בוקר את זוכרת שאני אוהב קינמון בקפה ! אך כל בוקר את שוכחת שאת אוהבת סוכר באספרסו שלך ! למה?" קם ממקומו להביא לה את הסוכר, מנקה את קערית הסוכר מגרגרים שנותרו עליה.

נתנה למילה "למה" להתגלגל במורד תנוכי אוזניה, לצלצל ולהדהד בין העגילים הגדולים התלויים שם, לרדת אל עור התוף העדין שלה, השאירה לעצמה עוד כמה שניות לעכל את משמעות המילה בנבכי מוחה. היא בהתה בו לרגע ואז חייכה. "זה כי אני חושבת עליך יותר מאשר על עצמי!" אור של תובנה זהר בעיניה. הוא הופנט על ידי אור זה, אהב את הזריחה שלו שהזכירה לו זריחות לאחר לילה במדבר. אור טהור, אבל הפעם הוא לא חייך אליה חזרה. "אני חושב שפשוט את רוצה לראות אם אני אזכור להביא איתי את הסוכר לפני שתבקשי, אני חושב שאת רוצה הוכחה לכך, שאכפת לי ממך יותר מאשר מעצמי."