אוחז בידי ולוקח אותי למרחקים. צבעי תכלת, סגול וגם וורוד מתערבלים בין צעדינו הכושלים. אתה מושך אותי עוד קצת קדימה, ועוד טיפה, והנה אנחנו כבר קרובים. קרני שמש חזקות וזוהרות מטילות אורן על פניך. אתה מואר וחיוך מרגיע נשלח לאי שם. פרפרים קטנים נחים בשקט על כתפיי ואני עוצמת עיניים ומריחה את ריח הצוף שבוקע מהם. יד בטוחה נשלחת אל עבר פניי ומעבירה ליטוף מצמרר, אני כל כך אוהבת אותך.
ממשיכים לצעוד באוויר וקרני השמש מזכירות לי כמה יפה אתה. אחיזת ידך אינה מרפה ממני ואני מתמסרת לתחושות הבטחון שהשרת עלי במשך תקופה ארוכה כל כך. האהבה שלך מחממת את ליבי, המפיץ אהבה טהורה לעולם.
בדרך עוצרים לנוח על ענן בצבע וורוד. מניחה את ראשי על הגוש הרך וטועמת ממנו. טעמו כשל ממתק ואני עוצמת את עיני ומשכנעת את עצמי שאתה איתי. ליטופך מרגיש אמיתי כל כך וכבר אינני יודעת מהו החלום ומהי המציאות. מתכרבלת בתוך הענן ומאפשרת לו לעטוף את גופי. תחושה חמימה ומתוקה זורמת בדמי ופניי רותחות כשאצבעך מחליקה עליהן.
אתה מגיש לי מעטפה קטנה וכסופה, משהו בתוכי הורה לי לא לפתוח אותה כעת. אתה מישר מבט והלב שלי חדל מלתפקד. העיניים שלך חודרות את נשמתי ונחות ברוגע בתוך עיני שלי. מעולם לא סמכתי בעיניים עצומות על אדם, כמו שסמכתי עליך. ידעתי שתוליך אותי בדרך שתהיה טובה לשנינו.
המשכנו לקפץ ולהתעופף בדרך לא מוגדרת. אתה מיטיב אחיזתך ואני מובלת על ידך. עוצמת עיני כשרק רגש האהבה מנחה אותי, לאבד שליטה ולתת לך את השרביט. כוכבים קטנטנים משמיעים צליל פעמוני, אתה קוטף אחד ומניח בתוך שיערי. הכוכב רוקד וזז וקצת מדגדג אותי, אני משתעשעת ממנו ובעיקר ממך. משתוקקת לשמוע את קולך המרטיט, אך צליל הפעמונים מנגן קלאסיקה ואני נסחפת בתוך העולם החלומי הזה...
פיצפוצי מים מרעננים את פניי ואני מאפשרת להם לקפץ לתוך פי. מים זכים זולגים במורד גרוני ומעירות את גופי. אתה מחייך אלי ואני מבינה שטוב שהתרעננתי קצת. כל רצוני הוא לעטוף אותך בחיבוק שלא ייגמר לעולם.
הכוכב המזמר חדל מלהשמיע מוזיקה ונח לו בשקט בתוך שיערי הרך והחלק. הגענו להר קשה לטיפוס. הבטתי באהוב שלי, הוא השרה בי תחושת בטחון. ביחד טיפסנו את ההר ולא הרפנו את האחיזה ולו לרגע קט. בדרך עקלקלה עלינו על ההר העצום והגענו לפיסגה.
משכת אותי עוד ועוד, ליטפת אותי לכל אורך הדרך. נישקת בלחי וגם בצוואר, השקית בטיפות אהבה ממכרות ומשכרות. התמיכה והאהבה שלך לא פחתה ולא שינתה את טיבה. פתרת לי את כל הבעיות, דאגת לראות אותי, לדבר איתי בכל רגע נתון. בחנת את הנפש שלי בזכוכית מגדלת ורשמת לעצמך בלב כל פרט ופרט. הצחקת אותי, דאגת לי, עניינת אותי, לימדת אותי, התאהבת בי, התאהבתי בך. משכת אותי עד לפסגת ההר שלנו, לשם הגעתי במצב של חולשה מוחלטת. מאוהבת בטירוף, בוטחת בך, רוקמת חיי בתוך חייך.
ושם השארת אותי, בפסגת ההר שלנו. לאחר המאמצים הרבים שלך, הותרת אותי לבד. ריסקת את כל מה שעבדת עליו כל כך קשה. הנחת לי לצנוח אל מרגלות ההר, לגמרי לבד.
