דלתות מסתובבות

יקירתי,

עמדנו שם, ואחזתי בידך בחוזקה, הזרמתי לך את רחשי ליבי , כתמיד,

זכרוני הראשון [והמכריע,] היה כשהכרתיך כחברתו של חבר הילדות הקרוב שלי,את נסחפת עם אהבתך את, אך אני נשביתי לנצח, ממבט ראשון,

הייתה בינינו  אחווה חברית מיידית   ,שנמשכת עד היום.

אני זה שהסעתי אתכם לחתונתכם, החזקתי את אחד העמודים של החופה, הייתי שם, בצד הלא נכון,,

היית תמיד חברתי הטובה ביותר, ואני הייתי בן-בית אצלכם . כל חיי החברה של כולנו התרכזו בביתכם וכולנו בילינו כחבורה אחת גדולה ומאושרת .את ליווית אותי כידידת נפש בכל דרכי ,חיי האהבה, הלימודים, בכל המלחמות דאגנו זה לזו והתכתבנו באינטנסיביות מרבית  , ציפיתי למכתבייך בערגה ושקיקה.

שיתפתי אותך בכל אירוע משמעותי בחיי, ובכל חוויות הנפש, שרק שנינו מבינים ולא מזכירים לעולם את עומק רגשותיי כלפייך לאורך כל הדרך הפתלתלה והמוזרה של חיינו.

זה היה הסוד הברור רק לנו שאף פעם לא נאמר בקול רם,

הקמתי משפחה לאחר גירושין כואבים ראשונים, ואת המשכת בחיי המשפחה שלך,כשכולנו נפגשים חברתית כל השנים.

בכל משבר שארע בחייך הייתי שם תמיד לצידך לתמוך בך ללא צורך במילים, כמובן מאליו.

כשהבנתי את גודל המשבר האחרון בנישואייך התייצבתי שוב , מנסה בכל כוחי לאחות את הקרעים, אך הבהרת לי כי כלו כל הקיצים, זה הסוף.אפילו כעסת עלי זמן מה, הבנתי את כאבך הרב.  שתת דם ולא יכולתי לעצור את השטף.

החלטתי לנסות ניסיון אחרון , ממש "שכבתי על הגדר" לסיים את הקשר הכושל, והצלחתי,

אז עמדנו שם, ואני אוחז בידך בחוזקה, "אני מבקשת להתיר אותי מהקשר, ולאפשר לעד של שנינו לסגור את המעגל" פנית לרב בדיון ברבנות.

הרב נאתר לבקשה, והגט ניתן.

אז הייתי שוב לצידך, בצד הלא נכון , בדלת הלא נכונה,,

שלך

כתמיד