מלך מלכה ונסיך

במדינה קרובה קרובה, חיו מלך ומלכה.

למלכה בראש לא היה כלום והמלך היה סתום.

למלכה לא היו ילדים ולמלך לא היו נתינים.

כל היום ישבו המלך והמלכה על הגזוזטרה

וחלמו על גודל הממלכה.

(שבעצם הייתה מאוד קטנה, ממש ממלכה פיצפונה)

אמרה המלכה למלך: "מתי יהיה לנו ילד? אלביש

אותו שימלה יפה, אסרק שערו תלתלים תלתלים.

אשיר לו כל היום שירים יפים."

"ואני" אמר  המלך, "אלמד אותו לרכב על סוס, לירות בקשת וגם לטוס."

וכך חלמו המלך והמלכה עד רדת החשכה.

שמע תפילתם מלאך ממרום,

החליט לרדת באותו עוד באותו היום.

וכך עם שקיעת הלבנה ירד אל אותה הממלכה.

ניגש מרפרף בכנפיו הלבנות,

ושאל כמו בסוד: "אתם בטוחים שבילד תרצו?

"ילד" קפצה המלכה. "ילד" המלך התרצה.

"עוד תשעה חודשים" אמר המלאך ויצא.

עברו הימים והמלכה תפחה, כעבור חודשים

לא מעטים הילד פרץ כמו פצצה.

ילד שמנמן ובהיר לחיים, הופיע וצרח עד השמיים.

המלכה עייפה מלידה קשה, למך פנתה בבקשה:

"תטפל בו אתה, אני ישנה."

עצמה עיניים, הורידה מסך.

התינוק רק בכה או צרח.

המלך אטם אוזניו וברח למוסך.

ואי ימים קשים לממלכה הגיעו.

שדים, טרולים ומכשפים לכולם הפריעו.

(לא אני סתם צוחק)

אך התינוק הוא היחיד שבועט וצועק.

התינוק הנסיך כל הזמן הפריע.

והזוג המלכותי בוכה, לא במפתיע.

כך עברו הימים והילד גדל,

הזוג שלנו הסתגר במגדל.

לא רצה שהעם הקטנטן ישמע,

איך הנסיך הקטן שדון מופרע.

המלכה רק סרקה לו תלתלים,

הלבישה לו שימלה

ולא חשבה על הבושה.

והמלך רק חלם ללמד את בנו לטוס,

או איך לרכב על סוס.

הילד גדל, מעולם לא נפל.

כי היה ממש עגלגל, שובב ומציק,

נסיך ממש נודניק ומעיק.

שובר והורס ולהורים כלל לא מתייחס.

ישבו בערב המלך והמלכה וחשבו,

איך מאז שנולד הנסיך הצרות התרבו.

שמע המלאך שקצת הזדקן,

ירד לבדוק מה קורה בקן.

למלך ולמלכה עם שיער לבן

אין כבר כוח לילד העבדקן.

בשקט בשקט למלאך לחשו,

אולי אותנו איתך תעלה,

כי כבר סבלנו די הרבה.

והמלאך כמו אוהב, עטף בכנפיו אותם,

                                          ונעלם.