"שירת הברבור"
מסך אחרון. זה עתה הסתיימה ההצגה, והיא יצאה לקידה אחרונה. ידיה הדקיקות הונפו לצדדים, כשבימינה אחזה זר פרחים צבעוני שהוגש לה , ופרק ידה השנייה שעטה סרט ופרח לבן , ואצבעותיה אוחזות את שולי השמלה השקופה לבנבנה.
היא קדה שוב קידה קלה, שפרמה את אחיזת שערה החום אדמדם השופע שהקיף את פניה המיוחדות כמסגרת מושלמת.
מחשוף השמלה אך הדגיש את עצמות הבריח העדינות ואת מפתח שדייה שכמו חשבו לפרוץ מבעד הבד הרך!
ורדים נוספים הושלכו לעברה על ידי הקהל החם ומלאו את פינת הבמה סביבה.
מיהרתי אל אחורי הקלעים, ככול שרגלי נשאו אותי, לעבר חדר ההלבשה שלה, לפני שמישהו יבחין בי.
החדר לא היה נעול עדיין, ומיהרתי להתכנס מאחורי הוילון הכבד שירד עד הרצפה, מכסה על כרכוב החלון. הנערה העוזרת עזרה לה להשתחרר מהשמלה, והיא נשארה במחוך בלבד, מתיישבת על ההדום מול הראי, להסרת האיפור.
פניה שאופרו בלבן אטום כסו על גומות החן העמוקות של לחייה ומצחה הרחב,ואי אפשר היה להתעלם מעיניה הגדולות ושפתיה החושניות.
סביב עיניה הודגש בטורקיז עדין , שהעמיק את צבעוניות עיניה התכולות ורוז" ורדרד הדגיש את עצמות לחיה הגבוהות. גם שפתיה נצבעו בצבע פוקסיה חוור תואם, ולצווארה הארוך נקשר סרט קטיפה שחור שקצותיו גלשו אל מחשופה העמוק מחד, ולאחורי כתפה החשופה בצד שני.
תנועות ידיה הרכות והעדינות הותירו אותי מהופנט, צווארה וגבה נראו לי קרובים במטווי יד. בהשתקפות הראי נראה חזה הנעוץ במחוך הלחצני, אך ידיה נשלחו לאחור והיא החלה לפרום באיטיות את ווי הסגירה . שדייה הזקורים שוחררו, ופטמותיה הורדרדות כווצו את עצמן כדובדבנים סמוקים ובשלים. ידיה השילו את שארית המחוך, כשמכנסוני משי קצרים ושקופי אך בקושי מכסים את עגבותיה המוצקות שנבטו לתוך עיני ,קרוב כל כך עד כי הבחנתי בחידודי עורה הסמוקים מקור,
סיבוב קל, והיא עצרה כשחצי גופה נטוי לכיווני, שדיה שמוטות לעברי, שיפולי בטנה חשופים אף הם, כשצל ערוותה הכהה מושך את מבטי, וכולי נרגש, ונשמתי נעתקת,,
חרטתי על לוח לבי את המראה!!
נשארתי נטוע במקומי עד שהעלתה על גופה שמלה קלילה ויצאה לכוון הפואיה לקבל את ברכות מעריציה שצבאו על דלתה. חמקתי בעין רואה אל עבר הדלת הצדדית שהובילה אותי החוצה.
רחש קל העיר את תשומת לבי , ופקחתי את עיני. למרות אור הנר שאחזתי רוב הכוך היה חשוך. אהבתי את השקט ששרר במקום.
זה היה זמן האיכות שלי, בו ישבתי בעיניים עצומות , חוזר על אותו מראה שלה שאהבתי. הערצתיה מאוד.
אך רק כשבוע לפני מותה הפתאומי ממחלת הדבר שפשטה על העיר והפילה קרבנות ללא רחם, אזרתי עוז להציג את עצמי לפנייה.
היא הושיטה את ידה אלי, וזו הייתה הפעם היחידה שחשתי את עורה הרך נוגע בבשרי שלי.
"אהבתי את מבט עיניך, ציור מושלם ! " אמרה.
הסמקתי כולי. לא שחררתי את ידה מידי. עטפתי את ידה בידי השמאלית, נותן לחום גופה לחדור לשלי.
השפילה את מבטה לעברי, כשחיוכה מדגיש את גומות לחייה, עינינו נפגשו, ומבטינו התחברו.
היה זה אחד מרגעי האושר , שחיפה על שעות של מאמץ רב מצידי, ידיד צייר בקש כי אשב לפניו, וכמובן שהסכמתי מייד.! הייתי נושא מיוחד ואטרקטיבי לציור.
גבר נמוך קומה במיוחד, שפניו עגלגלים, עטורי זקן קטן, שהוסיף להבעה הרצינית שלי.
חטבתי את גופי, שנראה די נאה למראה, אך ידי היו קצרות מאד , וכן אף רגלי, שהיו בערך באותו גודל . גובהי הכללי לא עבר את גובהו של נער מתבגר, אך יחד עם זאת הקפדתי על לבוש נאה, כשלראשי תדיר כובע צילינדר מהודר, שיצר תחושת גובה נוסף, ונעליים מוגבהות שהשלימו את המראה.
כל כספי משפחתי עתירת הנכסים לא יכלו לפגעי הטבע שלי. נשארתי חסר פרופורציה בגופי,
אך נפשי אהבה את האסטטיקה המושלמת של אהובתי הפרימה בלרינה.
רחש נוסף נשמע בחלל הכוך. והפעם היו אלה קולות אנושיים ברקע.
קירות הקטקומבה סגרו עלי. זרים הפרו את האיזון של זיכרונותיי והלבד שלי.
הנחתי את הורד האהוב עליה על קברה, וחמקתי בצעדים חרישיים , צמוד לקירות לעבר העלייה לגן.
