שדה ההתבודדות .

רחל, הרגישה שהיא רוצה להתרחק מכולם להתבודד עם עצמה ועם האלוהים שלה.

היא ידעה שבעצם, הם עשו לה טובה. יותר נכון המדריך הצרפתי שלהם עשה לה טובה, שמצא אותה בודדה בכפר הרחוק מהעיר, מאות קילומטרים מבית המלון, אליו הגיעה עם קבוצת טיולים אחרת מישראל ואיבדה את התיור שלהם.

המדריך הצרפתי ריחם עליה והציע לה להתלוות אליהם ובסוף הטיול הוא יסיע אותה  למלון בו התאכסנה.

היא נזכרה באמונתו של הרב 'נחמן מאומן' שאומרת כי אין ייאוש בעולם .

רחל האמינה שאין צרוף מקרים ולכן לא הבינה את תכלית ההשגחה .

היא גם ידעה שהברסלבים מאמינים בהתבודדות ודברו עם הקדוש ברוך הוא בשדות,כאילו פנים אל פנים, לכן כשראתה את השדה רחב הידיים ,היא הלכה להתבודד ופנתה אליו בתחינה :

" ריבונו של עולם ,לפעמים אני נכנסת לתוך מבוך ענק ומחפשת לי פינה ,שאף אחד לא ימצא אותי שלא יפריע לקיומי.

בתוך מבוך מפותל ומסורבל, אני מתיישבת ויודעת שאתה, רק אתה, השוכן למעלה מביט בי ורואה את דרך היציאה. לכן אני סמוכה ובטוחה שאמצא את הכיוון הנכון ברגע שארצה לצאת החוצה .

לפעמים אני נמצאת בבעיה, שנדמה שאין לה פתרון נכון וטוב, בלי שיקרה משהו רע או חלילה אפגע במישהו.

אז אני עוזבת את הכל והולכת לישון, כי אני יודעת שאתה , בורא עולם, רק אתה, יודע איך לסדר הכל לטובה וכשאתעורר בבוקר, מיד אמצא פתרון סביר לבעיה.

לפעמים אני חושבת שסוף העולם הגיע. נוחתות עלי כל הצרות בזו אחר זו.

אבל תמיד , איך שהוא, אני מצליחה להתמודד, נעמדת על הרגליים וממשיכה לצעוד לכיוון האור. האור שאתה דואג שיאיר לי את הדרך.

רחל אספה את כוחותיה ,למרות פרץ הדמעות ששטף את פניה ,אמרה תודה על הרע , כי זכרה שהכול לטובה ועמדה לחזור לקבוצת המוסלמים שחיפשה אחריה .

בדרכה חזרה, שמעה רחל קריאות של חבלי לידה וניסתה את כל כוחה לעקוב מהיכן הקולות מגיעים.

היא רצה לכל הכיוונים עד שהקולות נשמעו הרבה יותר קרובים אליה והיא הבחינה בין השיחים, בנערה מוסלמית ששכבה שם וכרעה ללדת..