לאבא שלי שלראשונה בחייו נוצח .

אבא רציתי שתנצח .שתחזור הבייתה

אבא שלי רציתי שלא תוותר.שלא תישבר

שכבת שם במיטה חלש ועייף נאנח מכאב

מושיט את ידך מבקש עזרה  מביט בתחינה

מבקש מרגוע לכאב החודר .מנסה להתעלם

אחזתי בידך.. בשארית כוחך ניסית לשנות תנוחה

שאולי תפחית מכאבך כשדמעה זלגה על לחייך .

ימים ולילות ארוכים לא עצמתי עין מול מיטת חולייך

מתפלל .מבקש .מתחנן . ראיתי אותך דועך .

אט אט גופך מסרב לתפקד וקורס .

רק עיניך מביטות בי עמוקות חודרות ללבי כחרב חדה .

פוצעות את נפשי מעבירות אלי אהבה וכאב נורא ,

כל תמונות ילדותי איתך עוברות אל מול עיניי כאילו סרט חי.

זןכר את דמותך חוזר מהמלחמה כומתה אדומה .כנפי צניחה

פניך היפות עטורות בזיפי זקנך .עיניך עייפות מדיך מאובקים ,

 רצתי לעברך הנפת אותי באוויר כאילו הייתי קל כנוצה ,

מושיט לי סוכריה ומטבע קטן .ואומר לי זה בשבילך  שלל מהמלחמה .

.תמונה כל כך שונה מדמותך כאן במיטה . תמונה הזויה .כאילו זה לא אתה .

 אבא.. רציתי כבר מזמן לבקש את סליחתך

רציתי מזמן לומר לך שאני אוהב אותך

רציתי כבר מזמן לומר לך שלעולם לא אנטוש אותך

רציתי לזעוק לך שאתה לא לבד עד לנשמת אפך האחרונה

אבל לא היה בי הכוח לזעוק את כאבי מולך .

אך קיימתי את הבטחתי לא משתי ממיטתך עד לדקה האחרונה .

אבא שלי אתה כבר לא איתי .הנחתי את ידי על צווארך.

חשתי באצבעי את פעימת ליבך האחרונה .דופק אחד חלש ,ועוד אחד, ונדם.

עמדתי מול מיטתך בבכי קורע לב וראיתי איך החיים עוזבים אותך

זעקת לבי קרעה את הדממה .הבהילה את שאר חולי המחלקה .

את הכאב הזה לא ניתן להסביר .את החסר הזה לא ניתן להשלים

את הריקנות הזו לא חשתי מעודי .כאילו חתכו בשר מבשרי .

אבא .נוח על משכבך בשלום .אתפלל למענך כל יום

אנצור את דמותך כל דקה בלבי .לא אשכח אותך  עד יום מותי .

שמור עלינו שם למעלה .תתפלל שם למעננו גם .

אבא יקר עשיתי ככל שניתן יש דברים שלעולם לא אשכח

.תהיי נשמתך צרורה בצרור החיים