מלחמת ד' בד'
והנה ישב דריידל בקומת לשכתו שבקומה השלישית, סיפורנו תפס אותו לומד ומשנן את העמוד השני במסכת בבא קמא היכן שקמא קדם למציעא ולבתרא בתרי זוזי עמוד גימל בסימניה ישנה מגזיר עיתון , לרגע חש דריידל מוטרד קמעא, הוא זקף קומתו ושם את הסימניה בגמרא הקדושה, ניגש אל המשקפת רחבת הטווח הצופה אל מרכז החנויות וצפה דרכה אל החנות של שנוא נפשו –דודלי.
ואם בדודלי עסקינן תימא תמהו רבנן למקור השם, ראשונים סברו כי אולי מקורו בשיבושין שחלו בפסוק מתוך שיר השירים "אני לדודי ודודי לי – הרועה בשושנים?" או "עת דודים כלה בואי אל גני" אבל לא רועה בשושנים ולא רועה בצאן ולא בעיזים היה דודלי כי אם זבן בחנות מכולת אשר מכר מיני פיסותקין ביסלי, במבה ותרגימא לילדים ולמבוגרים כאחד. חכמים מספרים כי גם שלח ידו ומיקרופונו לתחום הזמר ושר "אבא בא סבא בא אריה מכפר סבא בא" ומדוע זה לא הזכיר את המילה "דוד"? והרי יש בשיר דודה. סובר רבינו מתושלח דבני ברק סברה כי אולי הוא בעצמו היה הדוד ששר על כולם ולכן פטור ממס וגם פטור מהזכרת שמו.
יריבות מרה שרתה בין דריידל לדודלי, זאת מאז שדודלי שהיה עילוי בישיבת הרב ירחמיאל התפקר והפך את מקצועו ללץ בתיאטרון ולזמר חסידי ברבים עוד לפני שגידל שפם ואף הוציא תקליט עם ריבה נאה ובלונדינית בשם רעבינאביץ´ והמרה עדתו וכמעט פסק מלדבר ביידיש א מאמע לשון, ולאחר כל זאת הוסיף חטא על פשע ופתח חנות מכולת על יד הישיבה להכעיס, זאת שימשה מושב ליצים לילדי השכונה ולאסופי שאימץ (רגע). כל זאת דריידל יכל לסבול אלא שלילדי השכונה נצטרפו תלמידיו אשר נהגו לקנות לחמניות ובורקסים ומיני רוגעלעך ומידי פעם שיחקו עמם כדורגל, וכן סיכנו עצמם כשהיו חוזרים עם שקיות ועל גביהן הלוגו של החנות של דודלי עם בת הכנף המצויירת עליו. אך התלמידים שלמדו השכלה תיכונית בישיבת הרב ירחמיאל וגם תואר ראשון במדעי החכמולוגיה ידעו את נפשו של רבם והשכילו לטמון את השקיות מבעוד מועד כאשר יטמנו אימותיהם את הטשולנט של שבת.
על כן קנה דריידל את המשקפת היקרה ורחבת הטווח ועוד שילם עליה טבין ותקילין בשישה תשלומים ונהג להציץ לכיוון החנות, חנות מעוצבת היטב שבובת חביטוש ניצבת בפתחה ומשמשת אבן שואבת ואטרקציה מקשקשת ומפטפטת כתוכי המצווח ומחציף פניו לכל עוברי האורח. והנה ראה דריידל את אחד מעובדיו –הלא הוא חבקוק גבריאלי בעל השפם, הטבח הראשי של ישיבת הרב ירחמיאל והוא ניגש לחנותו ונכנס לשם ללא מורא, לאחר מספר דקות יצא משם גבריאלי שהוא מחליף צ´פחות עם דודלי- בעל שפם בזכות עצמו.
דריידל ביקש לחסייל את גבריאלי ולפטר אותו אצל גערשן מזכירו אך ידע שאם יחסייל את הטבח לא יהיה לו מזון ולא מזור ותלמידיו יאלצו לאכול לוף במשך שבוע שלם עד שימצא טבח ראוי לשמו אשר מבשל בילקעלה´ך וחרעמזהל´ך וגפילטע קרוייט, בקיצור מה שדריידל לא הבין דרך השכל הבן הבין דרך הקישקעס וחוצמזה גבריאלי לא היה תלמיד ולא היו לו דרישות כלפי מי שאינו תלמיד אך בכל זאת.
על כן נצר דריידל את הדבר בלבו כסנאי השומר אגוזים לקראת החרוסת של פסח וחיכה לשעת כושר כשרה למהדרין. ועל כן נעזוב את דריידל השומר אגוזים כסנאי ונסור ונפנה אחורה אל עבר פשר הקשר בין דודלי לגבריאלי:
חוב של כבוד היה בין גבריאלי בעל השפם לדודלי, לפני כעשר שנים אירע מקרה שבוודאי היה נגמר באסון עבור גבריאלי אילולא עזרתו של דודלי:
הנה גבריאלי שהיה אז בן שלושים נקרא לראיון בישיבת הרב ירחמיאל, ראיון עם דריידל בכבודו ובעצמו, וגבריאלי לא ידע הנתיב לישיבת הרב ירחמיאל וירד ברכבת בתחנת צפון כשמראהו מכובד והוא אוחז בשקית עם משחת הגנה משמש וכריך פעסטראמע, הוא ביקש לקחת אוטובוס ופישפש בכיסו למען ישלה משם כמה מטבעות לאוטובוס אך לא מצא מכיוון שהללו נפלו דרך חור בכיסו ומצאו דרכן אל הביוב העירוני דרך פתח הניקוז של דרך פתח תקווה או דרך יפו. על כן החליט ללכת רגלי לישיבת ירחמיאל ולרוע מזלו ושיפוטו לא הלך בדרך המלך שהקיפה ועשתה מסלול אלא העדיף לעשות אותה קפנדריה בדרך מחסנים ותעלות ושדות בור ומזרע דגן ופרדסים שהיו במקום עוד מתקופת הקוקוס.
והנה בכדי להיכנס לאחד מרחובות השכונה של ישיבת הרב ירחמיאל שומה היה עליו לעבור תעלה וקוציצים של ברקן סורי וחוח עקוד דבקו בו ובבשרו אך הוא לא שת ליבו לכך.
והנה ראה כי אין גישה לרחוב זולת מעבר בחצר של מחסן ברזלין, הוא אזר עוז וגבורה ושיווה בדעתו כי יעשה את המעבר הזה בצ´יק צ´ק ועבר משוכה של גרוטאות ונכנס בחצר, אך לרוע המזל ראה כי הגישה לרחוב לוטה בשער ברזל רחב ושומה עליו לטפס על קיר צינורות בכדי לטפס על השער הגדול.
דלת מבנה המחסן הייתה פתוחה בחציה והוא חלף דרכה והחל לטפס על הקיר כזיקית או שממית בשעת זחילתה למען ייטיב סיכוייו ויגיע דרכו לשער.
אך ברגע שהיה בגובה החומה, הגיח פתאום לפתע מפתח המחסן בריון מגודל עם גופיה ירוקה ושיער ארוך כשל פריק ועורו בהיר, גבריאלי ראה אותו ופלט:
"יהודי יקר, אני עברתי בתחנת רכבת ועשיתי קיצור דרך"
ואותו יהודי "יקר" שלא היה אלא ערס יודע חרב כמו היה מרשוע הישמעאלי או גולית בעמק האלה או עשיו הרשע, והנה פתח את לועו שריח השדה והשום נדף ממנו ויען בקול מדקרות:
"תחנת הרכבת? לאאאאאא... אתה באת לגנוב! רד לכאן מהר ואני אזמבר אותך !!"
"אדוני, אני לא גונב, אני ישר, אני בדרך לראיון עבודה"
"ישר? תיכף תראה מה זה, אני אזמבר אותך"
ובעל הגופיה נטל מקל מטאטא והחל להלום בו בחזהו של גבריאלי, גבריאלי אזר אומץ וקפץ מעל השער אל הצד השני כשהוא משבר את מקל המטאטא של הבריון אך משאיר את כריך הפסטרמה אצלו.
נאמר כי יעקב ברח מעשיו וכי דוד ברח משאול והנה נתקיים בו בגבריאלי מה שנאמר "ויברח" והוא גייס את מלוא כוחותיו:
הוא חש בעיקול הכביש וראה עץ תאנה סבוך שעמד במקום עוד מששת ימי בראשית, לכן הסתתר שם כמה דקות וחיכה עד יעבור זעם, לאחר כל זאת קם והפסיע על הכביש הראשי, והנה לא יאומן, הוא ראה טנדר הנוסע מולו ובו לא ישב אלא היהודי הערס מבקש נפשו, וגבריאלי רץ על נפשו מחמת הערס כשהוא מצעק ומצווח ככרוכיה: "איך בין נישט א גאנב: אני לא גנב, אני לא גנב!! " וראשו מחשב את אחריתו מידי אותו בעל גופיה יודע חרב.
והערס הגביר הילוכים וגבריאלי ראה מצד ימין בניין בנוי לתלפיות. יען כי בניין היי טק היה זה ונכנס בשעריו כשהוא יורד לדיוטות התחתונות והנה שם עמד חניון תת קרקעי, והנה אדם בעל שפם גבה קומה ונעים סבר לבוש מכנסי טאי באס ניגש שם לאיזה רכב פיז´ו ועמד לנסוע וגבריאלי ניגש אליו וכה אמר:
"אנא יהודי, אנא, מבקש נפשי תר אחריי בכל האיזור, תוכל לקחת אותי מכאן?"
