מחר אנחנו נוסעים

לילה, חצות וחמש דקות

מחר אנחנו נוסעים. שלוש נשים חברות טובות ועוד שני בעלים גבוהים. בעל אחד ינהג , בעל שני יישב במושב הקדמי. ואנחנו שלוש נשים חברות טובות נשב במושב האחורי .מצפה בכליון עיניים, מקווה שירד גשם, המון גשם, גשם מצופף אנשים בין מרפסות הבתים, מטריות צבעוניות , תחנות אוטובוס שוממות. הצפיפות טובה מחממת, יש רצון משותף שאף אחד לא ממש החליט עליו להסתתר מפניו. זה הגשם, המחבר בין אנשים המבקשים להשאר יבשים. ואני רק להרטב שאלה נפשי לתת לטיפות ללטף את פני את כפות ידיי, להספג בבגדים ולהגיע לגוף בליטוף רטוב.

22/12/07

המוזיאון הצ'רקסי בכפר קמא

בוקר שישי שטוף שמש ואנחנו בדרכנו לכפר תבור. שלוש חברות טובות ושני בעלים גבוהים. אחרי ארוחת בוקר משביעה, אחרי ששרה התענגה עם כל נגיסה בלחם החם טבול בריבה, המשכנו בנסיעה. בדרך לכנרת , בין כפר תבור ליבניאל, מצאנו את כפר קמא, כפר צ'רקסי של אנשים יפים מן הקווקז. פגשנו בזוהר ששמח ללוות אותנו בביקור במוזיאון הכפר. עלם חמודות, שיער עבות וכפות ידיים מרשימות. התבוננתי בו מהופנטת , כל תנועה, מבט, הינף יד היה לי כקסם. סיפר על אבותיו בהרים של צפון – מערב קווקאז, על המאבקים בין השבטים ועם עמים שכנים. על הדרך  אל לב הנשים, החיזור ארוך השנים, חטיפת הכלה.  וכשהגיע הרגע בו תיאר את ערב הכלולות המעמיד במבחן איפוק כל גבר צעיר ומכריח אותו להתיר את מחוך שמלת אהובתו , קשר אחר קשר אחר קשר, מלאכה שאורכה כשעה וחצי, חשתי בגופי שלי את העונג של אצבעות רוטטות מתירות, את הרעד האוחז בגו, את נשימות האהוב, את הציפייה למעשה האהבה.