התמכרות

התמכרות

למוטי וחבריו אספני הבולים.

יש התמכרויות שונות,

 אחת, היא, כמחלת נפש ממארת,

בכל חלקה טובה, ברוח האדם נוגסת.

אפילו שאריות אינה משארת,

עד שהנפש קורסת

ומרוחה פרורית לא נשארת למזכרת.

השניה, התמכרות אחרת,

את כל נימי הנפש מרוממת.

"בדִבּוּק" האהבה היא אוחזת,

התמכרות אוהבת לנאהבת.

לוּ בידי היּתה הבחירה,

הייתי, מצביעה ובוחרת,

בשניה, ההתמכרות האחרת,

שבביתנו שלטת

ואת נפש בעלי מרוממת.

קבלתי אותה עם נישואינו – כעובדה.

היא היּתה לו, בת – לוויה.

צחקנו וכינוּי נתנו לה:

"אשתו הראשונה."

הכינוי לא עזב אותה,

מאז ועד עתה.

כפילגש נאהבת,

בביתנו היא נוכחת נפקדת.

אני לפעמים מרגישה –

נבגדת,

בגלל אותה נאהבת.

בחדרו,

שעות מתבודד בחברתה,

סוקר את תווי מראיתה.

מלטף דפי פניה,

נהנה ממראיה.

עד שהזמן חולף

והוא כבר עייף.

אך לא רק מגרעת,

יש בצרתי הנוכחת.

מעלות רבות לה:

היא את הדעת מרחיבה

ואת ההשכלה מעשירה.

מתולדות האומות והמשטרים,

למיקום בגלובוס של המדינות והעמים.

מתולדות האומנות והיצירה,

עד עיסוק באומנות עצמה.

כל זאת בזכות נוכחותה,

של אותה גבירה נעלמה –

בולאות שמה.

                                                                             לאה מרחב 30/09/03