רגע מושלם

אבוי לי...השקט.

את רואה את הזריחה,לטעמי היא יותר יפה מן השקיעה.

ההתחלה,החום שחודר לעצמותינו והטבע שמתעורר מתוך תרדמת היופי שהתגלמותו אינך חושבת כך?

-לא.

-לא!?למה?

-השקיעה יפה יותר.זהו סוף שמבשר התחלה,זהו השלב הכי רגוע של השמש,הכתום הרומנטי העננים שמסתדרים בקו ישר אל מול השמש וכאילו משמשים תפאורה כהכנה לבאות,הרכות של הטבע,

זהו היופי שבהתגלמותו.

רינה..את חושבת שאולי..

-לא נראה לי,אנחנו מרקע שונה אבי לעולם לא ירשה לי..אם הוא ידע שאני פה איתך..

-בואי נברח.

נעבור לת"א חיים חדשים,העיר הגדולה נבלע בהמון, נהיה בין כולם ונהיה לבד.

רינה-לא חיים חדשים אלא התחלה רעננה יותר.

אמרה בעצב...

כך חשבתי לתמימותי באותו היום שאני ורינה נועדנו אחד לשני, "זיווג משמיים" נהגה לומר לי..

האח..איזה עוול עשיתי וכי "זכיתי" באב כמו שלה?

אילו ידעתי איזה חכם,נחש בן בליעל הוא...

לקח אותה ושלח אותה כמו חפץ, משלוח, שטס במחלקה הכי יקרה במטוס.

לו ידעתי.

מאז לא ראיתיה שוב אבל אני..אני תמיד לוקח איתי רגע אחד באותו היום בו הבטתי בעיניה התמימות חיוכה המתקתק, נגעתי באפה עם אצבעותיי ובפניה סתם כדי לראות אם היא אמיתית

טבעתי בעיניה הירוקות עם חיוך טיפשי באותו הרגע כלום לא היה חשוב כלום

כל מה שהיה בדקה הזו שהייתה כמו נצח זה בחור שמסתכל על בחורה אהובתו, פשוט,

רגע מושלם.