מרק

לגימה הגונה מהוודקה,
טוב שאת זה השאירה יבלונקה,

כעת יוכל לצאת אל הכפור,
שם בעבי היער,אל אחיו הבכור,

הרוח פראית ושורקת,
מקפיאה מצליפה ,נשמתו חורקת.

כל צעד בשלג , בקרח   ובסבך,
בכבדות משתרך ,מידי פעם נח,

הנה  זה   קרוב ,  עשן   הארובה,
מיתמר, מבשר,  לבסוף מגיע ובא,

הדלת   בכניסה  , חסומה   בשלג ,
בעלת הבית , מציצה מבעד  לסדק,

מה  לך  פה  אדשקו  קולקין ?
שאלה  בגסות , שבידה סכין,

חשבתי  לי  לתומי לבקר את אחי,
השלום לו, על חוצפתי לי תסלחי,

מרק  איננו  !   לא פה !
נעלם ! הלך ! לגמרי בגפו !

אולי אוכל להכנס להתחמם קמעה ?
רוחי  קפאה  , והנשמה ממש יצאה,

איזה  ריח  טוב  של  מרק ,
נשם , הריח ,  נאנח  ונאנק,

זה   מרק   בשר !
פלטה בקול זעף וסר ,

קח   לך  כאוות  נפשך ,
יש די והותר לי , למשפחה ,

התיישב  אדשקו  בנחת ,
מול  המרק  המהביל  בצלחת ,

גמע  מהכף  בשקיקה ,
נשף   וצינן   בשריקה ,

הנה נתקל בעצם  רחבה ,
צורתה   כאצבע   עבה ,

מפניו  אזל  הדם ,
 זו   אצבע  אדם !

ועל   האצבע   טבעת ,
באימה נטרפת  הדעת ,

נשמתו פרחה מהגוף ,
שזיהה בברור 
מ.  ק. 
(מרק  קולקין)
----------------------------------
חג שמח
מוטי אשכנזי