חזרה ליצירות
סיפורים

סבתא שלי - מילים לזכרה

גיטה אסנין | (27/01/2008 09:11) | 77 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
 
היום לקראת ערב תובא סבתי לקבורה והיא בת מאה (לפי המסמכים הרשמיים, למעשה היא בת מאה ואחת). זה יקרה בארה"ב ואנחנו לא נהיה שם ללוותה בדרכה האחרונה. איש מחבריה לא יצטרף למסע העגום, הקר, בעלה נח בקרקע קפואה של יבשת אחרת כבר יותר מרבע מאה.
 
אישה מרשימה הייתה: גבוהה, נאה, דעתנית, דוברת חמש  שפות , חובבת תרבות מושבעת, בעלת ידי זהב. אישה מיוחדת במינה שידעה לתמוך, גם כספית, באנשים שהחליטה שמגיעה להם העזרה. אמה המאמצת של אימי, סבתי ממנה נפרדתי בגיל שתים עשרה.
 
היא באה לביקורים כשהיגרה לארה"ב, ואני הייתי תמיד טרודה מדי. העבר נשאר ארוז, חיכה להזדמנות להיות מתועד. זה לא קרה. פעם ניסיתי לאסוף את זכרונותיה בשיחות טלפון טרנס אטלנטיות. היה זה נסיון נואש  ולא מוצלח במיוחד.
 
באפריל שעבר הייתה חולה מאוד, אך יצאה מזה.עיוורת, על כסא גלגלים ייחלה לרגע בו תצטרף לקרוביה וחבריה הרבים
 
זה לא הספד, זה לא מסע זכרונות, אני כותבת כדי לזכור אותה, כדי להיזכר . עוד מעט תבוא אימי ונעבור על התמונות הישנות, כי האדם חי כל עוד זוכרים אותו. אדם שדעך במשך שנים ראוי שיחזירוהו לימי הזוהר שלו וממקום זה ייפרדו ממנו לעולמים.
 
סבתא יקרה, תודה על כל מה שהענקת לי! 
 
שיר שכתבתי  באפריל, כשחלתה
 
14.4.07
 
לא שאלתי
 
דלקת ראות,
הכרה מעורפלת
מעבר לים
סבתי מסיימת מסע
 
שלוש מדינות,
מלחמות עולם
שתיים
יתומה מאומצת אחת.
 
בלילה אחרון,
לפני שעלינו
בסתר סיפרה
כיצד בה בחרה
 
וכלל לא שאלתי
בכלל לא חקרתי
לאן  משפחתי נעלמה .
 
עתה קורותיה, עולם שהיה ,
 
לא אדע

תגובות

חזרה ליצירות