הג'ינג'י

מוטי הג'ינג'י ,הקופץ במוט

התפרץ מבעד לדלת

עוד מהמאה הקודמת

אז הביט מרוכז קדימה

הקיים מימים ימימה". 

היום הגדול הגיע,

בני משפחה, חברים

והמאמן הקשוח, יהושע

מכונסים באצטדיון , ממתינים

לשבירת השיא הנכסף

בהרבה תקווה מוחאים הם כף

מוטי בוהה חליפות

בבור הקפיצה וברף

מתקן אחיזתו במוט

מחשבות באות לו

ובחטף חוזרות

והוא ממלמל לעצמו

קדימה ,ג'ינג'י ,קדימה

בור הקפיצה ,המוט , הרף,

את תהיי גאה בי, אימא.

מוט ,רף, בור קפיצה

חימום ,מוט ,רף ,ריצה

ההתרגשות גוברת

הזיעה ניגרת

הלב הולם בקצב

ההזדמנות בלתי חוזרת

כל הקהל מריע ושואג

הג'ינג'י שלנו חש

נקישות שיטתיות ברקותיו:

"מוט, רף, מוט, רף"

הוא אינו דואג

הוא כבר מזמן מוטרף

האדרנלין זורם בשצף קצף

הוא כבר מזמן נכנס לקצב

המאמן הקשוח, יהושע ,מנגב דמעה

ואימו היפה, יפה , מליטה פניה בכפה.

כאן מגיע סופו של הסיפור 

התוצאה חשובה פחות

העיקר בו הוא המסקנה כי

תמיד צריך לרצות

ואז לכוון הכי גבוה ולנסות.