׳¡׳™׳₪׳•׳¨ ׳©׳ ׳¢׳¦׳‘-׳”׳™׳׳”.doc
סיפור של עצב
"שלום לך מר נוקס היקר ,
אנו מודיעים לך בזאת שבשל התנהגותך ובטלתך אנו מפטרים אותך מבית ספרינו...
אנא אל תצור עמנו קשר ,תגובה למכתב זה, אנו מצטערים,
שלך ,
צוות בית הספר."
זה המכתב שהודיע לי על פיטורי מעבודתי בבית הספר...לא...לא הייתי מורה וכמובן שלא מנהל או מזכיר,הייתי השרת...כן השרת, זה שמנקה ומסדר את המזגנים בכיתות כשאלה לא עובדים...בטח שואלים אתם איך אפילו מעבודה זו, הפשוטה ביותר שאפשר לחשוב עליה הצלחתי לגרום לפיטורי.... אז...גם אני שואל את אותה השאלה... בקשר להתנהגותי לגבי תלמידים....לא התנהגתי אליהם ממש נורא ואיום...הם התגרו בי כל כך שזו העבודה היחידה שהצלחתי למצוא ו...ובכן...אם זה היה שגוי בטח הייתי צוחק איתם ויורד על עצמי אבל...נכון היה זה שלא הצלחתי למצוא שום עבודה אחרת לפרנס את משפחתי ולמרות שאשתי הייתה מרגיעה אותי שוב ושוב שאמצא משהו אחר ושזו לא אשמתי...אבל זו כן היית אשמתי, ולא מצאתי עבודה שהחזקתי מעמד בה יותר מארבעה חודשים בלבד...אז שוב הודעתי לאשתי על פיטורי ושוב כמנהגה הרגיעה אותי במילותיה הרכות כי אמצא משהו אחר ואולי אף יותר משתלם, אך אני הפסקתי להאמין לה מזמן ולמרות זאת מילותיה המלטפות כרוח נעימה באביב הרגיעוני מעט. משפחתי לא הייתה
גדולה בכלל והייתה בנויה ממני, מאשתי ומבני הקטן שמלאו לו שנתיים במרץ.
אשתי, עקרת בית ומתפלת הייתה יפיפייה ושערה השחום שרואים כי לא טרחה לסרק כבר שבוע, בכל זאת גלש מקרקפתה בעונג רך וענוג. בני היה בעל עיניים כחולות עמוקות ואפשר היה לחזות כי יהיה יפה תואר בבגרותו.אז דפדפתי בעיתון שהרשיתי לעצמי לקנות כדי לחפש עבודה עקב פיטורי. במדור דרושים לא היה הרבה מה לנסות
אין לי מזל חשבתי, אף פעם אין לי מזל... ואז בזוית עיני הימנית ראיתי מודעת דרוש ממוסגרת במסגרת זהב דקה. כותרת המודעה הייתה :"דרוש שרת לבית הספר וייצמן"
אותו בית ספר שממנו לפני ימים ספורים פיטרו את השרת הקודם שלהם, אני.
לא יכולתי לעמוד בזה יותר ודמעה קטנה התגנבה מעיני. חזרתי על מילותיה של אשתי, אני אמצא משהו אחר, כן, אני אמצא משהו אחר...הסתכלתי מעט במדור וראיתי כל מיני מודעות, "דרוש מוכר בעל ניסיון לחנות "חמישה נגרים" בתל אביב" , "דרושה פרסומאית מנוסה לרשת מחסני חשמל", "דרוש מוכר לוו דווקא בעל ניסיון לרשת "מקדונלס" לראיון עבודה: 03-7564459 "ועוד...
הראיתי את המודעות לאשתי והיא הסתכלה בעניין על המודעה האחרונה ואמרה:"היי מאמי מה אתה אומר על ללכת לראיון עבודה ברשת "מקדונלס"? לא צריך שום ניסיון...
למרות התנגדותי הבלתי מוסברת מצאתי את עצמי במכונית ביום ראשון בדרך לראיון עבודה..."מה אני עושה" חשבתי... "בטח עוד ראיון בלתי מוצלח....אני מהמר על מקסימום שלושה חודשים עד שיפתרו אותי...שוב" "טוב אולי בכל זאת יש סיכוי" אמר לי קול פנימי בתוכי..."כן אולי" השבתי..."אולי..." הגעתי לראיון העבודה מעוצבן ומתוח וכשיצאתי כמו קסם מצאתי את עצמי מצחקק מאושר...איך קרה הדבר הזה? אתם שואלים...מנהל העבודה אהב אותי, הוא אמר שהם מחפשים בדיוק אנשים כמוני שיעבדו והשכר לא היה זעום עד כדי כך...לאחר חמישה חודשי עבודה חזרתי הביתה מאושר...העלו אותי דרגה, צהלתי. משאמרתי זאת לאשתי שמחה היא מאוד .
זאת כנראה העבודה שנועדה לי חשבתי. לאחר חמש וחתי שנים קמתי לעבודה מוקדם, בדרך עצרתי בחנות צעצועים לא גדולה ובחנתי את הצעצועים מהמדף העליון, מעולם לא בדקתי אותם קודם לכן מכיוון שמעולם לא העזתי לקוות שיהיה די כסף באמתחתי כדי לקנות מהצעצועים היקרים יותר. בחנתי את הצעצועים עד שנתקל בו מבטי, היה זה הצעצוע שכל הילדים שיחקו בו באותה תקופה. הוא לא היה ממש יקר התחשב בכסף שיכולתי להוציא. קניתי אותו ועטפתי אותו בנייר יפה עם כוכב קטן בצד ימין למעלה.
כתבתי ברכה קטנה וחזרתי הביתה כאשר התעוררה משפחתי אשתי הכינה עוגת שוקולד ואז הענקתי לבני, שעכשיו כבר בן שמונה, את המתנה שקניתי לו. לא היה ילד מאושר ממנו בכל שכונת העוני שבה גרנו באותה תקופה, במשך השנים קודמתי למנהל רשתות "מקדונלס".הרבה בעלי מסעדות 'נחשבות' חפצו בשירותיי. לאט לאט לא רק בעלי המסעדות חפצו בשירותיי ונהייתי מבוקש מאוד בהמון רשתות מזון וחנויות מובחרות. הגעתי אפילו לדרגה שבה חפצו בי מהעבודות המבוקשות ביותר, ואז כאשר הציעו לי עבודה נחשקת מאוד הסכמתי לקבלה ובעוד אני מנהל את רשתות "מקדונלס" בישראל כיבלתי שכר הגון ביותר בזכות עבודתי כעיתוני. מה שהתחיל ברע נגמר בהרבה יותר מטוב!!!!!!מאז, אני מאוד מאמין בגורל בה' ובאשתי...
