מי מפחד מהדוס © יעל כרמי גבאי

מי מפחד מהדוס

זה היה אז, כשרק התוודענו אל המחשב.

לא היו חלונות,

אפילו לא צוהר קטן,

לראות בעדו את כל העולם ככפר קטן...

היה רק 'דוס'.

בכיתת הלימוד ישבו נשים, גם גברים

לא היתה הפרדת כוחות

ובינינו, ישבו נשים דתיות.

המורה הסביר שהכל עושים דרך ה'דוס...

העתק, הדבק,

גזור ושמור...ועוד...

כמה מאיתנו גיחכו...

(יש כאלה שעושים הכל דרך ה'דוסית'...)

הם חייכו במשובת נעורים.

ואז..

אחת הדתיות קמה בהפגנתיות,

- זה לא בסדר...

אני מבקשת ממך למצוא שם אחר,

אתה לא יכול כך לפגוע ברגשות של ציבור שלם...

-

היא עזבה בהפגנתיות את השיעור...

ביקשה ב'קבלה' את דמי החבר.

רק היום, כשהדוס התפטר,

היא שבה ללמוד...

עכשיו, בכתה יושבות כמה רוסיות,

הן מחמיצות פנים ל'אינטר - נייט'

כאילו דא?????

בקיצור,

לא קל ללמוד מחשבים.

היום, עם הויסטה...

כל הארגנטינאים

כועסים

ועושים... אסטה לה ויסטה....

(להתראות).

מה אומר לכם..

לא פלא שהמורה למחשבים,

עושה שביתה...

לא פלא שהמחשב כל דקה... נתקע...

עם מגדל בבל שכזה,

כל

כמה וכמה מזולתו..

ורוצה להתאים את חומר הלימוד,

לפי עדתו...

אז מה הפלא, שכולם עוברים ל-

והדוס, עמוק בבוץ?

אז איך אמר אב'שלי...

אל תהיה

שהרי ידוע שבבוץ יש הרבה וירוסים...

טפו טפו לא עלינו...

ALL