פרק ג
נאדיה לחצה על דוושת הבלמים של רכבה בכל האנרגיה שהצליחה לגייס באותה שעת לילה מאוחרת אך הלה מיאן לציית לה והמשיך עוד מטרים ספורים עד לעצירה מוחלטת על שביל העפר. היא קפאה על מקומה ולא הצליחה להסיר את ידיה מגלגל ההגה, כאלו היה מקשה אחת עם גופה. נאדיה המשיכה לשבת עוד דקה ארוכה עד שהתעשתה והדפה את הדלת בחזקה. המכונית שניתרה ממקומה לפתע, משום ששכחה לשלבה במהלך הסרק, הבהילה אותה כהוגן. ספק בהיסוס, ספק בחשדנות היא התקרבה לעבר גופה שהייתה מוטלת לצד הדרך שהובילה מביתה שבכפר עינתא אל בינת ג'ביל והביטה בה ממרחק של כמה מטרים. בחזקת החשכה היא התקשתה להבחין במי מדובר, מה שאילץ אותה לפסוע עוד מספר צעדים. בחוסר חשק עשתה צעד ועוד צעד, רכנה לעברו ובאומץ לא מוסבר הפכה את הגבר המוצק שהיה מוטל על פניו תוך שהיא פולטת צרחה מאופקת למראהו. כמו אחוזת תזזית היא רצה לעבר רכבה פתחה את דלת המושב שליד הנהג וחיפשה בתיקה המבולגן את מכשיר הטלפון הנייד. בידיים רועדות היא החלה מטלפנת לאביה בתקווה שזה יושיע אותה מן התקרית הבלתי צפויה אליה נקרתה באותו לילה שמח של חייה. "שלום הגעתם לנאג'יב, מצטער כי איני יכול לקבל שיחתכם, בברכת האל עמכם". ביפ. "האל עמכם", מלמלה נאדיה לעצמה בציניות קלה מהולה בחוסר אונים. היא טרקה את מכשיר הטלפון והעיפה אותו אל מושב הכסא. בצעדים מדודים, ובעצבנות משהו היא החלה הולכת ושבה לעבר החייל שהיה מוטל לרגליה. מה עליה לעשות, עליה לקבל החלטה מהירה, אסור כי השחר יפציע והיא תמצא בקרבת מקום, זה אסור בתכלית האיסור הרהרה. מוטב כי אסע מכן ואמשיך בדרכי כאלו לא היו דברים מעולם. "מה לי ולצרות שכאלו סיננה". נאדיה הכירה היטב את המצב הרגיש בדרום לבנון וידעה כיצד עלול להתפרש מגע עם חייל האויב. נחושה, הסתובבה, הפנתה גבה לעברו, צעדה במהירות לעבר רכבה והחלה נוסעת משם לעבר יעדה.
"שלום, אלוף הפיקוד יקבל אתכם בעוד דקה, תוכלו לשבת על הספה שלפני לשכתו".
מאיה הרל"שית לחצה על כפתור האינטרקום.
"כן", ענה הקול מן העבר השני.
"הם ממתינים לך".
"תודה מאיה".
האלוף הוד פלד פתח את דלת חדרו והוריו של רואי הזדקפו ונעמדו מולו.
"שלום לכם בני הזוג לזרוביץ', בבקשה, אנא היכנסו". מלמל אלוף הפיקוד תוך שהוא טופח קלות על גבו של יחיאל, אביו של רואי.
הוריו של רואי התיישבו מול האלוף פלד שארשת פניו הסגירה שעות רבות ללא שינה.
"זהו מר קפלן, הפסיכולוג שמלווה את היחידה בה משרת רואי. ביקשתי ממנו כי יצטרף אלינו".
חדווה אמו של רואי החלה בוכה.
"הייתי שמח אלו יכולתי לקדם את פניכם בברכת בוקר טוב, אך הבוקר שלפנינו אינו כזה" פתח האלוף פלד. "אני מניח כי בדרככם הנה שמעתם על הפעולה שבצעו כוחותינו בדרום לבנון. למרבה הצער, היא כשלה וגבתה מחיר כבד. חמישה מלוחמינו פצועים במצבים שונים ולוחם אחד, משורותינו נעדר".
חדווה לא יכלה לשמור על האיפוק והחלה צורחת בחדרו של האלוף. יחיאל חיבקה בחזקה ולא הצליח לגייס אף מילה.
"אני רוצה שאתה תחזיר לי את הבן שלי, אתה שומע אותי!
"אני לא אתייסר שנים רבות כמו משפחות החטופים שחזרו בארונות. מצידי תוציא לשם את כל הצבא שלך עוד הבוקר" דפקה חדווה בחזקה עם ידה על השולחן. "אתה תחזיר לי את הבן שלי עוד היום".
האלוף פלד הרכין ראשו.
"גברת לזרוביץ' את חייבת להבין שאנו עושים כל שביכולתנו כדי למצוא את רואי. בכוחות מוגברים, בלווי אווירי ותחת סיכון כבד סרקו כוחותינו כל הלילה את האזור ולמרבה הצער לא הצליחו למצוא את רואי. ליבי נקרע, אך מתוקף תפקידי במצב קשה שכזה ובהתאם לתקנות אנחנו מחויבים להגדיר את רואי נכון לכעת כנעדר. הייתי רוצה לעדכנכם כי גם בשעות אלו, יש פעילות קרקעית באזור, בתקווה למצוא רמז באשר למקום הימצאו".
"מר לזרוביץ'", פנה האלוף פלד אל האב בתקווה כי יצליח למצוא מנה של רציונאליות.
"עליי להיות גלוי עמכם, בהתאם להערכת מצב שערכנו דקות ספורות לפני הגעתכם הנה, לא מן הנמנע כי רואי נלקח בידי כוחות האויב ומוחזק ככל הנראה באזור, סמוך למקום ההתרחשות.
חדווה קמה מן השולחן ובטריקת דלת יצאה מחדרו של אלוף הפיקוד, מר קפלן יצא בעקבותיה.
לאחר שנסעה כמעט קילומטר לחצה נאדיה בשנית בעוצמה על דוושת הבלמים באותו לילה. היא עצרה את המכונית וחזרה על עקבותיה. רואי היה עדיין מוטל על צד הדרך.
נאדיה עצרה את המכונית בסמוך לחייל הישראלי, היא רכנה לעברו והפעם העזה לגעת בידו. היא הרגישה את דופק פעימות הלב. בכוחות שהצליחה לאזור בחסות האדרנלין הרב שזרם בגופה היא גררה בקושי רב את רואי לתא המטען של מכונית ונמלטה מן המקום כל עוד נפשה בה לעבר בית אחותה שבמרון א-ראס. יסמין הייתה אחותה הבוגרת של נאדיה, באותו הבוקר אמורה הייתה לנסוע לשנת השלמה באקדמיה לאומנות שבעיר אלכסנדריה, ככנרית מצטיינת. נאדיה שנעתרה לבקשתה של יסמין, הסכימה לעבור ולהתגורר בביתה בכדי לטפל בחאפז, בנה הקטן.
מיד שכשמעה את רעש המנוע המסמן כי מכוניתה מתקרבת יצאה יחפה לקראתה של נאדיה. היא לבשה כותנת לילה בצבע שמנת ופנסי המכונית שזרקו אור על גופה הבליטו את חיטוביה שהשתמרו על אף הריונה מן השנה שעברה. נאדיה שביקשה להתחמק מאחותה, נסעה לכיוון החצר האחורית של הבית, דוממה את המנוע, אספה את התיק שארזה בחפזה, זרקה מבט חטוף ברואי ולא טרקה את דלתו של תא המטען. מבלי להשתהות הגיחה לעבר אחותה לפני שזו תקרב לקדם פניה. במשך שעה ארוכה ישבה נאדיה בחוסר סבלנות מול יסמין במטבח ושמעה הוראות מפורטות כיצד עליה לרצות את נפשו העדינה של חאפז העולל המיוחד. יסמין נאמה ללא הפוגה ונאדיה בהתה בה במבט מלא ערגה לסיומה של ההרצאה הטכנית והמייגעת. רעשי המטוסים וקולות ההפצצה הדהדו ברקע ולא הטרידו את שתי האחיות שהורגלו עוד מתשחורת לחיים בעלי מעטפת צבאית חובקת. בשעה 05:15 עמדה יסמין בכניסה לביתה לבושת חצאית משי ומקוטרן נשי מחויט בגוון אפור בהיר, נשקה לאחותה שלוש נשיקות על לחייה וכשדמעה בזויות עינה החלה מטפסת במעלה השביל שהוביל לתחנת האוטובוס, הכינור בידה הימנית ותיקה האישי בידה השמאלית. כשניתק קשר העין עם יסמין רצה נאדיה לעבר המכונית ונגעה בידו של רואי ששכב מחוסר הכרה ונשם נשימות קלושות. נאדיה שלפה מכיסה את הטלפון הסלולארי והחלה מחייגת.
"מר לזרוביץ' אני מציע שנחכה לשעות הצהריים ואני אסביר, משום שאף גורם לא נטל את האחריות, על מה שאנחנו מעריכים כחטיפה, עלינו להימנע, אסטרטגית לעשות את הצעד הראשון במשחק בו לכל שגיאה מחיר כבד".
"על אף שהתקשורת לוחצת לקבל מידע ביחס למצבם של החיילים מר לזרוביץ', אני הטלתי צו איסור פרסום מוחלט לעת עתה".
חדווה נכנסה לחדר בסערה והתקרבה לאלוף פלד במהירות.
"הוא מת! רואי שלי נהרג".
קול גברי ענה מעברו השני של הקו ונאדיה ברכה אותו בברכת בוקר טוב בקול רך ומחויך, מלא מתיקות.
המשך יבוא...
פרק א
פרק ב
כל הזכויות שמורות לרון אביטל ©
All rights reserved to Ron Avital ©
