פוסטים

לאחרונה אני מוצאת שאני תוהה יותר ויותר על מהות היצירה.
ישנם ימים בהם היצירה גואה בי ובכל חשיבה נובט רעיון לשיר, בכל משפט תשובה שיוצא מפי לכל שואל שהוא יש התחלה של סיפור, והלוואי שהיה לי מזכירון אוטומטי למחשבות.
בריצות היומיום כל אותם נבטים קומלים לפני שהספיקו לצמוח מלוא גדלם.
אבל האם זוהי תופעה כלל עולמית? האם ייתכן שיש כל כך הרבה נבטים גוועים רק מתוך מחסור בזמן? אם אפשר להתייחס ליצירה כמו אל תינוק, האם המתה של כזה רעיון כמוהו כהפלה?
 

תגובות