הראש ידע

 

ממש הזכרת לי את הגיבור בסרט שראיתי היום בקולנוע. הבטתי בו וראיתי אותך.

ואני אפילו לא בטוחה בדיוק במה אתם דומים.

אולי הבעותיו המסתוריות, המחושבות, הזכירו לי משהו בהבעות פניך.

שכבר כמעט נשכחו מזכרוני.

 

שכבת על הצד, על סף הירדמות. ואני שכבתי גם כן על הצד- עם הפנים אליך. ביקשתי ממך שתסתכל עלי,

היה לי חשוב.

ואתה הייתי מנומנם כולך כתוצאה מהלילה הבלתי נשכח, אבל פקחת את עיניך באיטיות ויישרת מבט. הצטמררתי. לא אמרתי לך כמה השפיע עלי המבט הזה, מתוך כל העייפות. חייכת חיוך קטנטן והמשכת להביט בי, כממתין להוראות. חייכתי בחזרה והסתובבתי אליך, כשאתה מחבק אותי מאחור. עצמתי את עיני ומבטך לא עזב אותי לרגע. עיניים מנומנמות אך מבט יציב, חוקר, מהרהר.

 

ואז אמרת שכל מה שיקרה ביננו מעכשיו, כנראה כבר לא צריך לקרות. ידעתי שאתה צודק, קבענו את זה מראש. מצחיק לקבוע מועד סיום לאהבה, אבל מצד שני, כל הקשר שלנו לא היה מי יודע מה שגרתי. כשאמרת לי את המילים האלו, כמעט והתמוטטתי אל הריצפה. רציתי שתבלע אותי האדמה ושאעלם מהעולם, מה שווים לי החיים בלעדיך.

התחלתי לבכות, חיבקת אותי.

 

"זה החיבוק האחרון שלנו?" מיררתי בבכי קורע לב. ואתה רק אחזת בי חזק, עטפת את כל כולי בתוכך, מלטף, נוגע, מנחם, מחפש את המילים הנכונות לומר במצב שכזה.

אך לא קיימות מילים כאלו.

 

החזקתי את עצמי בכוחות לא אנושיים. לא רציתי להרוס את הלילה המדהים ביותר שהיה לנו. רעדתי בסוג של פחד, אך בזווית העין ראיתי סדק קטן של אור יום. הבוקר הפציע כאילו שום דבר לא קרה.

ואולי באמת.

 

כתבתי לך כמה מכתבים ומסרתי אותם לרשותך. הם ריגשו אותך, כמו תמיד. אין כיף גדול יותר מלכתוב לך מכתבים, אהוב שלי. הידיעה שתמיד תאהב את מה שאני כותבת, מעודדת אותי מאוד. ידעתי שאם אכתוב לך מילות אהבה וגעגועים, ואם סתם אצייר איזה אפרוח חמוד, תשלח לי הודעה מרגשת כתגובה. כל כך אהבתי לשפוך את ליבי על גבי הדפים, שתמיד נשארו נאמנים וחבריי הטובים ביותר. משהו בלובן שלהם, לפעמים בשורות המשורטטות, גרם לי להרגיש שהם מחכים אך ורק בשבילי, שאכתוב בהם. ובשבילך- שתקרא אותם.

 

לאחר הפרידה הקשה שלנו, נשארתי חסרת כל כוח. האנרגיות ברחו ממני, חוששות להיעלם בתוך העצבות. נזרקתי לעבר מיטתי והרטבתי את הכריות בדמעות עגולות של כאב. בכיתי ובכיתי והן ניחמו אותי, אל תדאגי- זה לא הסוף.

אבל אני ידעתי שזה הסוף. הלב שיתף פעולה עם הכריות האלו. כולם ביחד הכניסו לי תסריטים מטורפים על אהבה בלתי אפשרית, שמצליחה להתממש. תמונות של חתונה, של בריחה דרמטית לאי בודד, חיים בתוך יער או זהויות בדויות.

 

אבל הראש ידע.