צירי לידה

מישהו כאן יעץ לי להוסיף בין השורות את הלידה עצמה עד להגעת התינוק

החלטתי לעשות מכך סיפור.

עברו תשעה ירחי לידה בהן שמנתי והאכלתי את התינוק הלא ידוע.

מאז התבשרתי על בואו שחל התינוק כל הזמן תהיתי איך ארגיש כאשר יצא לאוויר העולם.

אז הרגשתי את הבעיטות וצחקנו כאילו,ספורטאי מבטן ולידה, ממהר לצאת החוצה. חשוב שאני כדורגל. שקט ילד , תשב בשקט,אמא רוצה לנוח. אל תפריע לה.

כאשר עבר התאריך המחושב, האחות בטיפת חלב אמרה לי שזה קורה ברוב המקרים,

והלידה מתארכת עד לסוף הימים.

כך  שחמותי החליטה , עד שיגיע הרגע תישארי אצלי זה יותר בטוח.

בית החולים יותר קרוב אלי יותר מאשר אליכם.

אז התחילו המים לרדת, והיא קראה מהר יה אבני כך אותה לבית חולים היא יולדת.

הגיע הרגע המאושר.

הגעתי לבית החולים, הגיע רופא שבדק אותי ואמר אה יש לך עוד זמן

ת עוד בהתחלה.

ומה אעשה, תסבלי בשקט את יכולה לחכות בחוץ

וכך חיכיתי וחיכיתי, וחיכיתי ובכיתי וצעקתי שאם לא יקחו אותי ללדת.

הילד שלי ימות

לא הבנתי כלום מה קורה.

אני כבר כאן 4 שועת צעקתי ביאוש ודפקתי לאחות שתבוא לקחת אותי.

אז האחות הגיעה והשכיבה אותי על המיטה.

אמרה לי קודם כל תרגעי, ותנשמי עמוק.

אמרתי לה מה זה פה מגרש ספורט. התינוק בפנים רוצה לצאת החוצה, ולך יש זמן

, למשחקי נשימות.

תרגעי פסקה האחות אם לא  הלידה תהיה קשה לך

תני לי זריקהת הרגעה התחחננתי, ואז התחילו הצירים הממשיים קשים לפקוד אותי כל דקה.

אה , צרחתי הנה הוא בא, תביאו מהר את הרופא\ התינוק רוצה לצאת

ופתאום ראיתי , אני נמצאת מול הראי והנה הראש של התינוק יוצא,

הרופא אמר הנה הבן שלך מזל טוב!

האחות לקחה אותו ורחצה אותו ועטפה אותו, ואני נרדמתי מרוב עייפות

לפתע שמעתי קול בכי, התינוק היה רעב, .