זיכרון

 זיכרון מראה פניי כשעוד ידעתי לשם מה

חיבת הפערים שביני ובין צלליות של סכנה

הכתמנו שוב את הדפים

כמו מבינים מה יקרה ולאן זה מדרדר

זה אני ושוב אני שממשיכים לנוע במעגל טיפשים

רוקדים עם השנים ולא לפי הקצב

משתעשעים עם מחשבות

נופלים אל קצוות של שיגעונות

ומרחיקים לכת אך אף פעם לא מידי

על מנת שתמיד נזכור את הדרך חזרה

זיכרון ידיי אוחז בי

לאן, זה המקום בו דרכו רגליי

לא הייתה שם מטרה

הפרולוג שבו חזינו מיטשטש עם השנים

אני וזה הילד נמחקים בין כעסים

כל אשר חיפשתי אבדה לו הגדרה

אני זוכר איך שאחזתי ביד רופפת בעתיד

והנה זה ההווה שמאפיל על התדמית

עצוב כועס אך מתחשב בילדות שנסגרה

קצה החוט שמתרוצץ בין גלי הרוח

מרמז לי על כאב עמום

אך זה הילד אינו יודע את שבנפשי

זיכרון מראה פניי כשעוד ידעתי לשם מה

איננו שחקנים כי אם רק תפאורה זאת ההצגה -