נעילה

בראשיתו של יום

אני נע מפנים אל חוץ

מחוץ אל פנים

בין משחקי רגשות

שאנשים משחקים.

חג אל רקיע אשר מעמיד פנים של

צורה

נוחת על אדמה שעוטה מסכה של

עננים אשר מורידים

גשמי ברכה.

בסופה של שנה

אני שומע כוסיות יין

משיקות זו לזו

מתנפצות ברעש של

שברי תקוות.

זיקוקי די-נור נורים אל-על

לכבוד

אברי גוף

שמזקינים בשנה

ופנים

שמעלים קמט נוסף

על עפעפיהם

שנעצמים

לשנת ליל.

בחלומי

אני נועל עצמי

במרפסת מקורה

כדי לא לחוש בבית

כדי לא להיות בחוץ.

אני לא רואה את הפנים

המחייכים

הזעופים

אני לא שומע רוח

מייבב

וטיפות גשם אשר מתחזות

לדמעות.

בתפילתי

אני מבקש

שחלום זה יתארך

הלוואי

שלא יגיע אל קיצו.

אמשיך לא לחזות במבטים

הנוקבים

המאשימים

לא אשמע קול מיוסר

משמיים

וצחוק מאיים

מאדמה.

בהקיצי

אני מקרב אוזני אל

החיים שנדמו

והם כשקט שלפני