מהפכן חברתי

אני לא מהפכן חברתי

אין לי אידיאלים

אני לא בן אדם עצוב

ולא מחפש תשובה באיזה חור במזרח

אני כמו אבא ואימא

אני קם בבוקר והולך לעבודה

אני מביא כסף ומכלכל אותי ואת החברה

אנחנו נתחתן ונחייה חיים רגילים בעיר רדומה

נביא לעולם ולעצמנו שלושה ילדים: זכר נקבה ונקבה

מידי חמש שנים אולי אתאשפז במוסד לחולי נפש

רק כדי לברוח ולהירגע

אני אוהב לדמיין את עצמי כ "אר פי מקמרפי"

אך חושב על עצמי רק דברים טובים ופשוטים

אני יודע שלעולם לא אהיה משורר במקצוע

אין לי טראומות נצחיות וכאבים עבורי הם רק פיזיים

ביום שבת בבוקר אני יושב מול המחשב

וכותב דברים כגון אלה לפעמים עם קצת יותר ליריות

ולפעמים כנות מזעזעת חסרת מעוף

כשמשעמם לי אני שותה קפה ומעשן סיגריה

כשרע לי אני שומע מוסיקה

אני שומע מוסיקה כדי שיהיה לי טוב

או יותר רע מהרגע הנתון

כשחוסר רגש שולט בי אני כותב על מנת להמציא רגש כזה או אחר

כשהרגש המומצא הופך אמיתי אני בבעיה

אבל כמו בעיה במתמטיקה אני מתעלם והולך לשירותים להירגע

אני מבין את עצמי כמו שאיש לא רוצה להבין אותי  

רחמים עצמיים היו פעם נחלת קיומי

עכשיו אני שט...

אני מתגעגע לדברים לא מוגדרים

דברים שמעולם לא היו

הדילמה טמונה בשאלות חסרות מענה לכן איני שואל דבר

כל רגע שעובר מתברר כרגע שלא יחזור

חרטה היא שמחזירה אותי אחורה

אך תקווה היא שמעמידה אותי חזרה במקום

רק שינה מקדמת אותי לעתיד

וגם הוא נראה מתיש מידי בשביל לחכות לו

מזלי שמוסיקה מטמיעה בי תחושות לא רציונאליות

אחרת ההיגיון היה שוטף אותי להתאבדות חסרת משמעות

גם את יקירה חלק בלתי נפרד מהמוסיקה

טוב לי עם מה שאת עושה לי