הבית בבנימינה

הִכָּה אוֹתִי בְּאֶגְרוֹף טְחָב, הַיְשֵׁר בְּלִבִּי.

הִתְנַשַּׁפְתִּי שָׁם רֶגַע.

הַחַיָּה תָּמִיד שְׂמֵחָה כְּשֶׁהִיא פּוֹגֶשֶׁת אֹכֶל,

הִיא שָׁרָה עַל כָּךְ גַּם אַחֲרֵי שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת.

אוֹמְרִים שֶׁיֵשׁ לִי עֵינֵי בַּז וְנָמֵר:

הִלָּה צְהֻבָּה מִסָּבִיב לָאִישׁוֹן.

אֲנִי כְּחֻלַּת עַיִן בְּדִיּוּק כְּמוֹ דַּרְדַּר כָּחֹל

מַמָּשׁ מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים.

בַּשֶּׁלֶג אֲנִי יְרֻקָּה וְחוּמָה, תָּמִיד בְּצֶבַע הָאֲדָמָה.

פְּעָמִים רַבּוֹת נִסְּתָה יָד גְּדוֹלָה

לִמְחוֹת וְלִמְחֹק אוֹתִי

כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים לְדִמְעָה מְיֻתֶּרֶת

בִּקְצֵה הַמִּמְחָטָה.

הִיא נִסְּתָה בִּרְצִינוּת.

אֲבָל תָּמִיד הֵשַׁבְתִּי מִלְחָמָה שַׁעְרָה

כְּדֵי שֶׁאֶזְכֶּה לִחְיוֹת

יְרֻקָּה כָּזֹאת, חוּמָה כָּזֹאת,

בַּיַּעַר בְּדַרְכּוֹ שֶׁל הַיַּעַר, עַל הָאֲדָמָה בְּצֶבַע הָאֲדָמָה.

לֶחָבִיב אֲנִי חֲבִיבָה, אִי אֶפְשָׁר לְרַמּוֹת אוֹתִי,

לַחַיָּה אֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת בָּעֵינַיִם, וְאַלְפֵי שָׁנִים מְדַבְּרוֹת

בְּלִי הֶגֶה.

אָכֵן, אֲנִי עֲיֵפָה, זְקֵנָה מַמָּשׁ כְּמוֹ אֶלֶף שָׁנִים,

אֲבָל מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי כֹּה מוּכָנָה                                                                                                              לְהֵאָבֵק כְּמוֹ שֶׁאֲנִי מוּכָנָה עַכְשָׁו.