הביטול- פרק 7 מתוך 11

7

שימי עמד בחנות התכשיטים, מתלבט.

נכון, הם קנו את כל התכשיטים שנהוג לקנות, אבל הוא מרגיש שהוא חייב להביע. חייב להעניק לה עוד.

לפני שבוע הכריח אותה לא לדבר עם אודי הזה יותר. ועד כמה שהספיק להכיר אותה, הבין שזה קשה לה. הוא הרגיש צורך לפצות אותה.

למה היא צריכה את זה בכלל? חשב לעצמו. יש לה אותי. אני חרדי אמיתי. יש לי את התורה שהיא כל כך שואפת אליה. אני נמצא בדרך הנכונה. מה יש לאודי הזה? מה יש לו? למה היא לא מפסיקה לחשוב עליו גם כשאנחנו יחד? זה כל כך בולט. כל כך.

כמה שחשב על זה יותר, זה היה נראה לו מוזר יותר. למה הוא צריך לפצות את ארוסתו על שהיא לא מדברת עם בחור אחר?! אבל הוא אהב אותה, אהב אותה באמת. מעולם לא חשב שיתאהב במישהי בשידוך, אבל זה קרה לו. כן, היא מוזרה קצת. אבל היא עדיין מלי.

"החלטת?" העירה אותו המוכרת המבוגרת מהרהוריו.

"כן, אני אקח את זה".

עכשיו, כשקנה את הטבעת, ידע שלא טעה.

הם חייבים להתקרב, הם חייבים לבלות יחד יותר.

שימי כתב לה הודעה "אני רוצה לראות אותך...". וחיכה לתשובה שבוששה להגיע, משום מה.

לאחר כשעה היא כתבה לו "אני לא כל כך מרגישה טוב, שימי. נתראה יום אחר?"

- "למה יום אחר? אבוא לבקר אותך. אל תסרבי לי. אני מתגעגע".

- "שימי... אני לא אוכל לראות אותך ככה, אני לא נראית טוב ובקושי זזה. בבקשה, אל תגיע".

- "אם זה מה שאת רוצה".

הוא נפגע. הרגיש שהוא נלחם כל כך הרבה בשביל משהו שחומק לו מבין האצבעות. הוא ידע שכשהיא רואה את אודי לא אכפת לה איך היא נראית. אודי אוהב אותה איך שהיא. למה אצלו זה לא אותו הדבר? וכי הוא לא אוהב אותה באותה מידה שאודי אוהב אותה, ואולי אפילו יותר?

כשחשב על זה, רצה ללכת בכל זאת להפתיע אותה בביתה. אחרי הכל אין שום סיבה שהיא תכעס שהגיע, היא אוהבת אותו, כך היה בטוח. אחרת למה הסכימה להינשא לו?

אך כשחשב על זה שוב ויתר על הרעיון.

הוא לא רוצה ללחוץ אותה. הוא גם ככה הרגיש שהוא הולך על חבל דק. פוחד לומר משהו לא במקום, כי זה עלול להזכיר לה את אודי. פוחד לומר דבר יפה מידי, כי יודע שזה מביא באופן טבעי להשוואות. היתה לו הרגשה שכמה שהיא שייכת לו, הוא עדיין יפחד תמיד מאודי.

באירוסין היה כל כך בטוח בעצמו. ראה את המבטים ביניהם, אבל לא חשש. למה? מה היה שונה? מלי. היא היתה שונה.

באירוסין היא נראתה הבן אדם השמח ביותר שראה. איך פיזרה את החיוך היפה שלה לכל עבר. היא לא באמת שמחה להתארס לו? לא הגיוני. אחרת, למה עשתה את זה?

פתאום, היא ענתה פחות לטלפונים בתירוצים, שכמה שרצה להאמין להם, ידע שהם שקר. נפגשה איתו פחות, וגם כשהיו יחד, הביטה לו פחות בעיניים ויותר ברצפה.

לפני שהתארסו, סיפרה לו שהיא אוהבת להסתכל בעיניים של אנשים שהיא אוהבת, אפשר לגלות הרבה דברים דרך העיניים, אפשר גם להעביר מסרים דרכן.

כמה אהב אותה כשאמרה לו את המשפט הזה. היא היתה מוזרה. מלאת תיאוריות ומשפטים מוזרים, וככה בדיוק אהב אותה.

אז למה היא לא מסתכלת לו העיניים כשהיא מדברת איתו? למה היא נוטה להביט לרצפה, לחלון, לכל מקום שהוא לא אזור הראש של שימי?

אז עכשיו כן צריך לחשוש מאודי? אולי באמת יש קשר בין ההתנהגות שלה לקשר שלה עם אודי?

כשנתחתן זה יהיה שונה, חשב לעצמו. אז היא תהיה רק שלי. וכמה שאודי יהווה מכשול מלי לעולם לא תבגוד בי. מלי לא בוגדת.

היא תשלים עם המציאות ותאהב אותי, לפחות כמו שאהבה אותי בהתחלה. אולי אפילו יותר.

זהו. עכשיו הוא יחזור הביתה וילך מיד לישון, כדי לא לחשוב יותר מידי. אבל מחר, הבטיח לעצמו, ילך אליה.