סיפור בהזמנה אישית---קרלה

אולי זה היה מוקדם מדי להתנדב, חשבה.אתמול זה נראה לה אקזוטי

ונלהב, כשישבה על השטיח בביתה החמים ,מפת סיביר  פרושה לפניה

והיא מחפשת את הנקודה הצפונית ביותר...

החום והלחות בתל אביב של יולי אוגוסט, העבירו אותה על דעתה.

היא לא יכלה לשאת יותר את המחנק, וחיפשה אויר לנשימה, פשוטו כמשמעו.

קרלה, צעירה שזה מקרוב סיימה את שירותה הצבאי, חיפשה משהו אחר, שונה.כולם נוסעים להודו, או לתאילנד. העולם גדול ואפשר

למצוא תחליף ליעדים הרגילים.

היא עיינה בעיתון המקומי, ומודעה גדולה צדה את עיניה:

 למשפחה ישראלית המתגוררת בסיביר בשליחות המדינה,

דרושה צעירה לאחר צבא, אוהבת ילדים וסבלנית,

לשם טיפול בתינוקת.בתמורה, מגורים ומזון חינם.

קרלה הנרגשת חייגה ביד רועדת אל המשפחה, מתפללת שלא

לשמוע ש"זה לא אקטואלי".

המשרה המפתה הייתה פנויה! הטיסה הישירה הקרובה, מחר בבוקר.

שמחתה לא ידעה גבולות, היא מתנדבת לטפל בתינוקת

במקום האקזוטי והמלהיב ביותר בעולם.

אצבעה גיששה על פני מפת סיביר, היעד היה ממוקם בנקודה

הצפונית ביותר.לרגע חשבה שנעשה קריר, אך מיד התעשתה,

זה המזגן המקפיא או סתם צמרמורת של התרגשות לקראת

הנסיעה אל הלא נודע.

הטיסה לסיביר הייתה קשה ומורטת עצבים, המטוס נע ונד

בתוך סופת שלגים ורוחות  עזות וסוערות.הנוסעים ישבו

מתוחים כל זמן הטיסה חגורים ועצבניים, מייחלים

שהנסיעה הסהרורית הזאת תסתיים בשלום.

לקראת הנחיתה הביטה קרלה מחלון המטוס, פתיתי שלג

גדולים הסתחררו באויר,ערפל סמיך וכבד טשטש את שדה

הראיה.מרבד עבה של שלג נח על פני האדמה כולה.

חששות כבדים מילאו את ליבה. היא חיפשה מקום אקזוטי,

אך מה כל כך מלהיב  כשרק הצבע הלבן והקפוא שולט

בכול?

היא המתינה שאחרוני הנוסעים יירד, ניגשה לדיילת ושאלה

אם אפשר לחזור עם המטוס לתל אביב.

בקשתה אושרה.

הטיסה חזרה עברה בנעימות, הנחיתה החלה..קרלה הביטה

מחלון המטוס וחשבה: המקום האקזוטי ביותר בעולם הוא כאן:

תל אביב, שמש, ים,, חום, אור, בית!

ורק אתמול היא חשבה להתנדב...

© כל הזכויות שמורות-שיבולת