יצירות אחרונות
ויפה, כה יפה הדרך (4 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -03/05/2024 22:07
יְחֶזְקֵאל שׁוֹפֵט אֶת יְרוּשָׁלַיִם/ מאת: אהובה קליין (c) (0 תגובות)
אהובה קליין /שירים -03/05/2024 16:32
תותחים (6 תגובות)
גד רוטשטין /שירים -03/05/2024 13:49
נִצְחִיוּת שִירַי (8 תגובות)
אביה /שירים -03/05/2024 11:31
שבועת גופי (1 תגובות)
תומר קליין /שירים -03/05/2024 09:32
הנה היא הולכת (9 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -02/05/2024 21:56
להתעלל מעט (7 תגובות)
צביקה רז /שירים -02/05/2024 21:44
שירים
מוסד"אורה" נתניה 1952מוסד אורה (נתניה 1952) בני ברק לתקופה
של חדשים שישה
למוסד הביאוה.
סביבה דתית חסידית ילדה בת תשע שנים ומחצה "נשתלה" בין יתומים אחרים. שבע שנים לאחר תום השואה ועדיין לא מצאה מנוחה. הוריה ה"מאמנים" היו "מפוזרים" בין הארץ לארץ מוצאה ולא ידעה היכן הם ולמה.
לא אמרו מילה.
אחותה הגדולה בשכבת גיל שונה שההתה ולא ראתה אותה. מפוחדת,בודדה ללא שפה בארץ חדש שהתה. ילדים אחרים לא הכירה. לא הייתה חברותית הייתה מסוגרת,מופנמת כאבה עוד את געגועיה לבית החם,בהם הייתה אהובה, קטנה,בת יחידה אבל... נוצרייה. הבינה את הקונפליקט. ולכן כאבה היה רב ופתרון באופק – לא נראה. מחוץ למוסד, התהלכו אנשים לבושים בבגדים שחורים נשים כיסו ראשן בשביס, בשבת-לא נסעו מכוניות בחוץ והרחובות המו ילדים וילדות -שלבשו בגדים לא מוכרים לי. הגברים חבשו כובעי פרווה- גם באמצע הקיץ הלוהט ומעילים שחורים ארוכים עם חגורות בד. מוזר. היה לי לזרא... לא הוסבר לי דבר. כל עניין היה ברור שאלמד –לבד. אמרתי "שלוליה" במקום "שלולית" אמרתי "ציפורנים" במקום "ציפורניים" והצחוק והלעג לא פסק. חשבתי מוטב שכך לא הגה אוציא מן הפה ולא עוד אשגה. ביד רמה שלטו מאיר והלה. המנהל והמנהלת. הם צעקו הרבה ולזאת –שתיקתי תאמה לי מאד. מוטב שאדחיק התקופה ולא אוסיף עוד כאב לדאבה... תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |