חזרה ליצירות
סיפורים

סיפורים בהזמנה אישית-"כמו צלופחים"

דגה | (09/10/2007 09:27) | 100 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
כמו צלופחים
 
"עמדתי יחפה בחול הרך, מביטה בהם צוחקים ונהנים במים בצבע הטורקיז... ודמעות כאב ניקוו בעיניי" - למה עדיין אנני שוחה כמותם?!...
והים מלחך רגליי, אט אט מטביען לתוכו, אני מביטה בילדיי המתבגרים, המשתובבים כאילו עודם ילדים קטנים ונזכרת בילדותי...
 
לפני שנים ועוד שנים...בהיותי ילדה, אבא לקח אותנו, כל הילדים-שישה, עם סוס ועגלה לחוף ים הסמוך למושב.
גם אמא הצטרפה, כמובן, למרות כרסה בין שיניה (אחרי שבוע וקצת נולדה אחותי-בת הזקונים) העמיסה הסלים, מלאים במטעמים, סל חמים וסל הקרים, שהיה חייב לקרר עם בלוק של קרח, אמא כבר מנוסה בעניין, כי תמיד תמיד רעבים בים ...
העמסנו גם הגלגלים שחורים, גדולים ומנופחים (היום נקראים אבובים)כעומדים לפרוח באוויר ...
 
הגענו, אנו ועוד כמה שכנים שגם הם היו עמוסים בילדים וגלגלים.
הים ענקי, צבעו טורקיז, צבע שאף פעם לא ישתנה, ממש כמו היום, הגלים מעט גבוהים, מעט עמוקים, בלי קצף - מה שנקרא דגל אדום, רק שאז לא הייתה סוכת -מצילים ולא היה איש בתפקיד - "המציל".
 
אחיי זריזים, בתוך המים צועקים אליי בשובבות: "נו...בואי, כנסי כבר לעמוקים!..."
ואני נחרדת: "לקחתם כל הגלגלים ואתם יודעים לשחות, לצלול, ורק אני.....אבנה ארמון בחול".
אבא, שהיה נגר מוכשר, ערך מעין שולחן מקרשים שהיו בסביבת המקום ביקש שנאכל כמו מלכים בארמון, רק בלי החול.
 
"לאן רחקו הילדים ?!..."-נשמעה צעקת תמיהה מפי אבא .
שני אחיי הגדולים, הבוגרים עם הגלגלים, מרחוק נראו כמשחקים, רודפים זה אחר זנב של זה במהירות מסחררת, מסתובבים, סחרחרת, מתרחקים ונעלמים לתוך עומק ה...מ ע ר ב ו ל ת ! ! - גם אמא זעקה מבוהלת...
אבא כבר היה במים ונבלע עם השניים...
 
זו הייתה דקה ארוכה, תחושה של שעתיים, הכי מפחידה בחיים. 
כולנו, העומדים מנגד הים תהו - לאן נעלמו השלושה כשרק הגלגלים שחו לבדם, בנתיים...
 
עמדנו כולנו אדומים ולא מהשמש שצרבה, היה חם, לוהט, מיוזעים, בהלה, פחד...ובבת אחת יצאו השלושה בקושי נושמים....צוחקים
מה, מה, מה....על מה ולמה צוחקים השלושה
"היינו כמו צלופחים, התחמקנו בטיל מתחת למערבולת ! "
 
ילדיי - נשבעתי - גם אתם תלמדו להיות כמו צלופחים !
ותצליחו לחמוק מכל מערבולת שבחיים !!
 
כל הזכויות שמורות!

תגובות

חזרה ליצירות