חיבה בין הספרים

זאת הייתה שעה מאוחרת

כולם כבר הלכו לישון

רק אני והמחברת, קורא את הלשון

נשארנו ערים כמעט כל הלילה

היא חיה היא בין הדפים והעלילות

ואני חי את ההתחדשות הגדולה

בין פרק לפרק לא מפספס שום פיסקה

אולי ליבי מחסיר פעימה, אבל זה שווה את הקריאה

נעלם עם הדמיון והראש הפתוח, אולי יש בי קצת קנאה

 שאני איתה אני מרגיש בתוך בועה

נוצצת ומלאה ברק וחן

אולי אני קצת מנותק מהעולם ומהבית הקיים

צוחק מהבדיחות הפרטיות

ומחייך בלי שום סיבה ומשמעות

מרגיש בעננים, פורס כנפיים ומגיע לעולמות אחרים

קורא על רומן שהיה באמצע מאורע היסטורי

על כרכרות, סוסים ונהרות

על בעלי חיים שמדברים

על מאבקי כוח, מלחמות ועצב

מעביר את הדף ולא אכפת לי מה שקורה עכשיו

כי עתה, אני איתה

מנסה לקרוא את הדמיון של אותה אישה

אמנם אני מרגיש שאני מאבד שליטה

אבל זאת הדרך להתרחק לכמה שעות

 מהמציאות למציאות חדשה

עם הקראת הספרים אני מבין

 שככל שמעבירים דפים הכדור שלג מתגלגל בפנים

ממלא בו טוב והשראה ממש כמו באגדה

ועכשיו אני מפסיק את הקריאה

מציץ בחלון ורואה שעוד מעט השחר עולה

והצינה של הבוקר מתקרבת

אז אני הולך לישון על הכר

מחובק אני והמחברת והיא לוחשת לי

זאת חיבה שלא נגמרת  

   היא כמו היין משתבחת עם השנים

©כל הזכויות שמורות לעמית מוצפי