חושב על שיר חדש

 מול קהל ועם העט שכותבת

שורות של מטאפורות

הקול המתלהב שיוצא מהפה

של הזמר

עכשיו זה כבר באמצע של ההופעה

הוא מזיע בטירוף, הקהל יחד איתו

הקול שלו עומד להצטרד

תופס בחוזקה את המיקרופון

שר את המילים החזקות של השיר

שנכנסות ולא יוצאות

מרגיש את האותיות בעצמותיו

כי הוא אוהב לכתוב יותר מאשר לשיר

הדמיון ביחד עם הדימוי

החשיבה ביחד עם הכתיבה

המוזיקה ביחד עם האומן

צורח את השיר "תשוקה"

השורות עכשיו צורחות על ידי הקהל

מוריד את החולצה שמעליו

ולו, לא אכפת

השיר הסתיים

קשור הוא כל כך לשורות של השיר הבא

את השיר הזה הוא כתב שהוא היה במרתף

כשהוא נרדף חלומות ,הזיות ונדודיי שינה

אותה תקופה הנפש שלו התמוטטה

לתהום העמוקה והצלה לא הגיע

את רוב עיסוקיו הוא מילא בכתיבה

כדי להפיג את הדיכאון שהוא היה שרוי בו

היד שלו היה מלאה עופרת

והראש שלו היה מלא דמיון

המרתף היה ריק מאנשים זרים

שלא מבינים מהי משמעות כתיבה

הוא תיאר את החלומות במטפורות

הוא ניגן את ההזיות בלחנים מפחידים

 השיר נקרא "תקופת הנפילה"

כשהוא שר את השיר זלגו לו דמעות

בקהל ידעו שהוא הולך לשיר אותו

רק לפי המנגינה האיומה

הוא צרח את המשפט

הרצון החופשי לסמים היא התלות של החיים

אז עכשיו הוא מסיים את הופעתו

מול קהל, עט, ודמיון

וחוזר הביתה לשגרתו

שוטף את הדירה

עם מים וסבון, חושב הוא על הכסף שצבר

ומה הוא למד מהעבר

באמצע הוא מסתכל על הדף נייר מקומט

שהיה זרוק על הרצפה

שהיה כתוב עליו:"כבול בתוך אזיקי המציאות...

רוצה להשתחרר מהתקופה או למות"

הוא לא התרגש מהפתק וזרק אותו לפח

  ממשיך לשטוף והוא עייף כל כך

ובדרך הוא חושב על שיר חדש

(השיר נכתב על סיטואציה שיכולה להיות לכל זמר)