שכחון

הנה אני-

אל רגש.

אל פחד

אני.

הר אדום דומם

צחיח

ליבי.

סטירות יבשות אלחושיות

צריבות בעיניים שכבר לא רואות.

שכבה סמיכה

של משקה חיות

ושוב אמתלה

לבריחות מציאות.

פרחים צבעוניים ומוגזמים

מנסים לחדור

להר-הלב המגודר,

השומר נרדם עם סיגריה ביד

שבת שב,

זהירות!

הפרח חדר

הלב נפער-

הדם הנוזל מאביס

ומזין שכרון

הדם מתייבש

ומזין שיכחון.

שלושים שנים של אמנזיה

וכל שנותר הוא

הזיכרון.