מביטים בעינייך

מתגעגעת אל ימים עברו

היו הם ימים בלתי נישכחים

עבורי

כל אותם זיכרונות באו

להראות לי-אותך

בין שקיעה לזריחה

חושבת ניזכרת

שהולכת בין קירות

ובתים כה יפים

שנישארו עומדים

לבדם

בידי מחכה על מיפתן דלתי

החורקת ללא הפסק

דרכי האובדת הכניסה

אל הניסתרות

מאחורי השתיקות

הניגלות

שא אותי אל מחוז חפצי

שבו הפחד מתגמד לאומתך

אוספת סיפורים שקועים

בעצמם אפילו

עם האושר

נגלה דרכם

מחפשת הכי רחוק עד

שאפשר אל הידוע והלא

מוכר

צוללת החמה מבעד לאמונה

בעצמך תלך תמשיך

ואל תיכבה הרגש

מידי תנוח אולי ליד

מצעים אהובים

כשלהם מחכים לא

מעט הרבה ממך

תשמוט אותי ממך

אותם רגעים של עצמך

נוגע רעוע

בשלו מה שהיה

כבר לא איתו מתנגנת

פורטת  על מיתרים

קרועים

על נגינות שלא פסקו

הם מתחילים ושוב

מביטים בענייך

בה במילה שהיתה השאירה

בשלה בין קירות לבנים

ברחוב הרועש

מאדם בעיר הריקה מתוכם