כלנית אדומה

אך לכול דור יש כלנית וזמר

סופות ורעם אשרי האיש אם יבין

פרחה הכלנית לו , לו רק הפעם...

( נתן אלתרמן )

זרמים,  זרמים

רוח מצליפה בי פנים

סלילים, סלילים

מערבולת חולות

 מאכלת חיים  

הדרך מתערפלת

אביך פה בפנים

רעמים של אטימות

צלילים, צלילים

תהומות של עצבות

בין מרבדים הזויים

קריר פה בחוץ

לחפש משמעות

להעיר ישנים  

לנפנף לייאוש

לטפס  הרים

יעדים, יעדים 

להביט אנשים   

לצלם השתקפות    

לחוש ריגושים

להקשיב למילים

לתעד את הכול

שלא ימחק    

בלי מכחול

שארית הקול

הכתובה

על החול  

לחפש סימנים

נים לא נים

להתבוסס דמים  

להקיז כאבים

אלימות מכה

בנים שם בשבי

תורה או רַע

ילדות באבדון

 מצוקה באביון 

הורות בלי רישיון

מלחמת אחים

גבולות מגבילים  

בית בספר

זִקנה בשיממון

לא להרפות

גם אם אפול   

להמשיך הטמעה   

זריחות ושקיעות

להספיק להבין

מהר מהר

לא לאחר

הרכבת נוסעת

לדור אחר... 

זה לא סתם

אמירה בשלט

יתמות

"אומנות

או

נמות "

לדשן עכשיו

פזרי, מהר

טיפות  לטיפות 

קלחים, קלחים

גשם מקומי

 בעלטת מחשכים  

מבעד אדמת בצורת

לזמר ניצנים ...

אהבו אהובים !  

גם אם חלקית

אזרי כוח   

ענות חלושה

לוּ רק הפעם

בחרי  לפרוח...

כלנית

© לימור דיין – כל הזכויות שמורות