לך חלק ב'

אוי כמה קשה היא היקיצה למציאות החדשה, כמה נורא הוא הבוקר,

הרגעים שמרכיבים את היום נראים כנצח נצחים, הכאב אינו רוצה לעזוב,

והסבל חתם קבע...

ככה חלפו להם הימים הראשונים מרגע הפרידה, הכל היה כאוס כואב,

לא הבנתי כלום, לא הבנתי איך קרה שאני - זו שידעה אותך בעל פה, לא קלטתי  שום רמז המנבא את רצונך לעזוב, רגע לפני יציאתך לדרך חיבקת אותי חזק חזק וקרוב קרוב אליך ולחשת לי באוזן "את האישה שלי ולעולם תישארי..." ואיך תוך פחות  מחודש  חרב עלייי עולמי...

החלטתי שאין לי ברירה, אני חייבת לברר איתך מה קרה? אני חייבת להבין את אשר עשיתי, אני חייבת לקחת אחריות על חיי ולא לוותר !

בידיים רועדות, עיינים דומעות, ודופק שהגיע ל-200 פעימות בשניה

הרמתי את האפרכסת וחייגתי את 8 הספרות שיקשרו אותי ישירות אליך

"הלו" ענית לי, "אני לא רוצה להציק" אמרתי, אבל אני חושבת שמגיע לי הסבר, לאחר מספר לא קטן של ניסיונות התחמקות, הסכמת לספר לי את אשר קרה.. "התחילה איתי מישהי במילואים" אמרת ,ואני בתמימות עניתי לך "נו? אז? " הרי אין זה חדש,בחורות היו מתחילות איתך כעניין שבשגרה, כשהיית לבד וגם  כשהיינו ביחד. אבל כנראה שבה היה משהו מאד מיוחד..

הרשימה  רק המשיכה והמשיכה, ובעוד אתה מדבר ומדבר, דימעותי נופלות וזולגות ואיתן כל דימויי העצמי ... ולא, לא בכיתי על חיצוניותי הלא מושכת בענייך, בכיתי על שאחרי כמעט שנתיים רצופות של קשר, אלו הדברים שבחרת להיפרד ממני בגללם, כאב לי על שלא הצלחתי לגרום לך לראות אותי, את האדם, את יכולותיי ואת איכותי !