עת החמה

הנה, הגיעה השעה, הגיעה עת החמה לעלות אט אט מבעד לערפל הלילה הסמיך, והרי אין היא עולה.

שעות בילינו יחדיו, שעות רבות, שעות רוויות בהלצות היו שעות לילה זה שעומדות להגיע לתומן; כה אדיבים ונעימים היינו אלו לאלו, כה פשוטים, כה ענוגים, כה מנומסים; ואף על פי זאת, אין בנו לדעת מדוע, מדוע הבוקר איננו מגיע.

הנה הגיעה עת החמה לעלות, והרי אין היא עולה.

ימים בילינו יחד, בדיוק כפי שהייה באותם שעות לילה מאוחרות, נעימים, יפים, פשוטים וטובי לב, ימים של נחת ואושר עברו על כולנו; והייה שמצאנו את השמש בנו עצמינו, ואף זה בזו, כה יפים ונעימים היינו אלו לאלו, כה יפים.

והשמש אינה עולה, והזמן עוצר מלכת באפלת הלילה העכורה.

שנים בילינו על גרדום זה, שנים של סבל, כה פשוטים וכה נעימים אלו לאלו; נשענים על ברכיינו כאילו היו קביים נסמכים על ידינו כעל כנפיי מלאכים, כשם שהיו מלאכים כלל.

הנה, הגיעה השעה, הגיעה עת החמה.