אני ויש בלתי

חליפות אני נבקע

לשניים ברעש מהדהד

נחלק ביני לביני

חליפות מתאחד חזרה

אל תוך עצמי

מהחלון שלימיני

ניבטת אלי דמותי

מביטה בי בעומק

חופרת

בתוככי נשמתי

נוסע בכלי רכב מהיר

על כביש בלתי פנוי

בעליל

אי שם במרכז העיר

כנגד נוף הפוך

מכוונת תנועתי

מול רקע צפוף

החולף ביעף

ביני לבין עצמי

והנה ישותי

מתבוננת מצדודיתי

מאבחנת בחדות מלאה

את מרכיבי מוחי

ובדייקנות כפל כפליים

סיבוב בו של כל בורג

וגלגל שיניים.

הנוף מגביר מהירותו

מזרז קצב היפוכו

כעת הרקע כבר חדש

משרטט לאורכו קו לבן

עבה ומטושטש

אני נועץ מבט

מהחוץ פנימה

וניבט מרחף לצידי

כבמעופו של חרק

אני חש בפגמיי

ומתוודע לחולשותיי

ללא כחל וסרק. 

האני האחר ואני

מותשים מעט

חוששים, עצבניים

מעוצמת החזיונות

פורצים יחד למקלט

בשארית הכוחות

ומתאחדים לזרם משותף

של תודעה

ממש עד לפעם הבאה.