מְלַקֵּט אֶת זִכְרוֹנוֹתַי

מְלַקֵּט אֶת זִכְרוֹנוֹתַי / יהושע רוזנברג

מְלַקֵּט אֶת זִכְרוֹנוֹתַי,

מַטְבְּעוֹת פָּז זוֹהֲרִים,

אֶל טִמְיוֹן בֵּית חֲלוֹמוֹתַי

פְּרוּטָה לִפְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת

לְמַטְמוֹן גָּדוֹל.

בָּאֲפְלוּלִית גִּנְזֵי אֹצְרֹתַי

זוֹהֲרוֹת גַּם מְעוֹת נְחֹשֶׁת

כְּזָהָב סָגוּר מוּפָז.

מִמַּעְיַן כִּיסוּפַי הַעֹרְגִים

זוֹרֵם פֶּלֶג רַחֲשֵי לִבִּי

אֶל יָם מִלּוֹתַי, שֶאֵינֶנּוּ מָלֵא

גַּם דַּרְדַּר, סִלּוֹן מַמְאִיר וְקוֹץ מַכְאִב

נִרְאִים עַל גְּדוֹתַיו

כְּפִרְחֵי אָבִיב מְלַבְלְבִים.

מִנַּחַל אַהֲבָתֵנוּ אֲשֶׁר נִכְרְתוּ מֵימָיו

מְקַבֵּץ חַלֻּקֵי אֲבָנִים, אַבְנֵי חֵפֶץ

וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה עַל לִבִּי

לְזִכָּרוֹן לָךְ עַד עוֹלָם.