ילדתי אהובתי

ילדתי עצמי עינייך

זה השיר האחרון

מנעי ממני דמעותייך

מבטך הפני אל החלון

וממחר נהיה זרים

התהום תפריד בינינו

עננים כהים קרים

ימסכו את חיינו

ילדתי כווצי שפתייך

זו נשיקה אחרונה בהחלט

הסתירי נא יפי פנייך

טרם  שאתחרט

מחר כבר נהיה זרים

השאול ברותחין יבעבע בינינו

ועננים קפואים שחורים

יחשיכו הווייתנו

ילדתי פרשי זרועות

רכות ואוהבות

לחיבוק אחרון

כי זמני מדוד על פי

סיבוב מחוגי השעון

בוודאי לא תיאותי לחוות

תופת מאיימת השוכנת לרגלינו

או רוחות סער ושאר פגעי שמים  

מזנבים בחולשת בדידותנו.

הרהורי חרטה הם לא אסון

לכן היה אולי כדאי

שנעשה עוד ניסיון

הלא ילדתי, ודאי הוא

כי לא תחפצי

להוות מחצית

מזוג אוהבים

אשר חייהם לפתע פתאום,

לרסיסים מתנפצים .