עד גדותיה

עד גדותיה.

הייתי אסירת עולם לזכרונותי

נשאוני רגלי למקום בו

קרני השמש הפציעו דרך עננים אפורים

רחפתי מאחד למשנהו

ממלאה מצברים כקוטפת כוכבים

יונקת בשקיקה אמרות שפר

יונקים ועוללים מתאבקת בצחוקם

מדבקת  באביב הנושק לקיץ

וכל תשוקותי חתמתי בדמעות

בדממת ליל נשאתי תפילה

שפתי מלמלו וקולי לא ישמע

שבה שבת המלכה הבאתני שוב

לדממת ליל  לריח פרחי ההדרים

אותם נשא הרוח. פריים יבשיל ינשור

ינשור.