הרומן שלי עם אלוקים
אהלן, מה המצב, מזמן לא דיברנו. כן כן, זאת שוב אני, מה? מה שאלת? מה אני רוצה הפעם?... נו, אל תהיה כזה, זה לא שאני... מה, אני באה רק כשאני צריכה משהו? שטויות, פשוט לא יוצא לי, זה לא אתה, זאת אני. אז מה, מה ככה? הכל טוב? באמת מזמן לא דיברנו. מה שלום הילדים? עושים בעיות? כן ככה זה כשיש יותר מדי... מזתומרת יותר מדי? חצי מאוכלוסיות העולם הם אמריקאים, וראיתי בסלון שלך תמונה בול של אחד שיער ארוך ועגיל באף, נראה אמריקאי. ושלך, דומה בול. מה? אה, אישתך? כן.. גם אותה מזמן לא פגשנו, בעצם- מי זאת בכלל? לא היה לך איזה ענין עם צלע? אדם וחוה, הילדים? לא זוכר?.. לא נורא, נקפוץ, נראה תמונות. אז מה אני רוצה אתה שואל? לא רוצה כלום, מה פתאום, רק רציתי לשאול מה נשמע, באמת מזמן לא דיברנו. ספר משו, מה איתך? אני אגיד לך מה, אתה אומר שהכל בסדר, אבל מהנקודת מבט שלי, פה למטה, יש קצת בלאגנים בעולם הזה שלך, לא משהו אישי, מה פתאום- אתה יודע, מלחמות, צונאמי, פה ושם. יש מצב שתיתן איזה בעיטה והכל יעוף ימינה חזרה למקום שלו? חס וחלילה, אני לא אומרת לך איך לנהל, אתה הבוס. אבל בכל זאת, תחשוב על זה, אני ישלח לך איזה סנדוויץ למעלה, אולי זה ירענן אותך. אתה בדיאטה? מה, גם אתה? לא להאמין, כולם בדיאטה פתאום. אם כבר מדברים על הדיאטה, אז—רגע, מה אתה אומר? מה פתאום, זה לא מתוך חמדנות, אתה לא איזה סנטה קלאוס כזה ששולף מתנות, אבל אם יוצא לך, אז באמת העלתי קילו, קילו וחצי, טוב נו, אני יודעת שאתה יודע הכל! אז 4 קילו, אולי 5. ממש לא בעיה בשבילך ככה בשלוף להעביר אותם למישהו אחר, בקטנה, לא? אני אלך לי לישון, ומחר בבוקר תהיה לי בטן שטוחה וחלקה, דיל? ועוד באותו ענין, אז- לא, זה לא בהגזמה! מזמן לא דיברנו אז אם יוצא למה לא עכשיו? כן אם יש לך זמן תוציא דף ועט, או שתקרא לאחד החברים הקטנים שלך עם הכנפיים, הם גורמים לי לבכות במכתבי אהבה של אחרים, הבאת אחד? טוב, מיכאלאנגלו, איך קוראים לך, תרשום.
דבר ראשון הבעיות עם העוזרת, שמתעקשת לנקות רק כשאני הולכת
דבר שני זה הבן הגדול, צבע תשיער לצבע כחול
ואם אתה יכול אז על הבעל כועסים בעבודה, והבת כבר לא ממש חמודה
מתבגרים אתה אומר? זה קורה לכולם? עלק, תראה מה קרה לעולם, סליחה, זה העולם שלך.
ואם העולם עלה בשיחה, תרגיע טיפונת את חמותך, סליחה- חמותי, כל ישראל אחים, לא? היא לא אוהבת אותי. אבל באמת, רק עוד דבר או שנים, באמת בקטנה, תחשוב על זה כעל מתנת חתונה, אבל מאוחרת:
שבחנות יתנו לי לשלם בתשלומים, שבכיתה יאשימו ילדים של אחרים, שהגננת תחייך כשהקטן בא לגן, ושהכלב יעוף מהבית, שלי כמובן. שאמא שלי תפסיק כל היום לבכות, שבמקום צביטות יחלקו נשיקות, שהמאהב ימשיך לחלק מחמאות, אפילו שלא מגיע, כי סיימנו תפגישות. שבעבודה לא ירשמו לי איחורים, שהבינוני ימצא בכיתה חברים, שהמכתבים שלי יגיעו ליעדם, שאיכשהו טיפה יסתדר העולם, (שלך כמובן, אני לא מבקשת על שלי) שתעלם הכרס שלי ושל בעלי, שאני אפסיק להגיד זה לא הוא זו אני.
אם לא קשה לך, כמובן, תתקשר כשיוצא, ותשלח מזומן.
