יצירות אחרונות
לזאת ייקרא אהבה (1 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -29/04/2024 17:22
מַשְׁקַה / פִּיצָה-קוֹרְדּוֹבָּה-רוֹמָא-יְרוּשָׁלַיִם- / (2 תגובות)
רבקה ירון /שירים -29/04/2024 16:50
אש בשדות (3 תגובות)
גד רוטשטין /שירים -29/04/2024 14:10
שביעי של פסח (5 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -29/04/2024 13:49
ים בי רוצה למרוד (1 תגובות)
אסנת אלון /שירים -29/04/2024 03:56
יָמִים שֶׁל אֲפֵלָה (10 תגובות)
שמואל כהן /שירים -29/04/2024 03:54
הרובוטים ואני – העתיד בעיני ההומור (1 תגובות)
ארווין קליין /סיפורים -29/04/2024 00:55
שירים
עשר שניות לפניעשר שניות לפני עיינו היו בוהקות. קולו היה צרוד. הוא כוון עליו את כלי הנשק וצעק משהו בגרמנית. ואבא לא זז הוא היה כפוף על הרצפה והסתכל עליי במבט כואב ועצוב. רציתי לצעוק שיעזבו אותו לנפשו אך לא יכולתי הרגשתי כול כך חסר אונים ליד הנאצים בעלי הכוח הרב. אני בסך הכול ילד בן 13 וצריך לראות את אבא על הרצפה כשמכוון עליו כלי נשק , אני לא יכול לעמוד בזה איני יכול לעמוד מולו ולא לעשות כלום אבל אם אנסה לעשות יהרגו את שנינו בלי להסס. על לחיי ירדה דמעה, דמעה של כעס עצב ופחד. "לא..לא... תעזוב אותו" רציתי לצעוק אך מפי לא יצא הגה. אבא הביט בי ובשפתו אמר בלי קול "תהיה חזק תמיד אהיה איתך" עינו החלו לדמע זה היה כמפל דמעות שלא הפסיק לזרום. ואז נרתה ירייה , זה עשה קול חזק וכואב לאוזניים . ואבא שכב על הרצפה עם כדור במצח ללא זכר לחיים. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |