מייאוש לישועה

מזכרת ליל אמש

האפירה גוון לחייך.

מתג דמעותייך

הפעיל חזיון נטול שלווה.

תמרורי נשמתך מלאו אבק.

כל הווייתך ביטאה

הזיה של  זעזוע.

כאן, יקירה, לא היה מוצא

גם לא דרך חזרה.

גידולי האדמה

שלחו בהיסוס זרועות.

אבני דרך של חולשה

סימנו את נתיב הפריחה.

רק קרן השור בלטה למרחוק

כמגדלור בוטח

ועוצמת ריח הדשן

בישרה תחילתה של עדנה.

כאן יקירה בצבצה תקווה.

כדאי היה לנסות

לאחוז שוב ברסן.

לחצן נתז המור

ביקש להפוך יוצרותייך

ובסיום הצתה מאוחרת

התניע סופסוף

את קרן האור

של חיוכך המתוק.

כאן החל יקירה

נתיב היחלצותך,

מסע הזקיפה

מייאוש לישועה.