שירים

זכרונות

מפעם לפעם אני מוצאת בחדר, פתקים דפים מקומטים וישנים, פסח במיוחד הוא הזדמנות נהדרת למצוא דברים שנכתבו פעם, סתם ככה ולא סתם ככה.
מאה בספרות תמיד היה וקריאה תמיד ידעתי להרגיש, כתיבה לא.
לפני כ3 -4 שנים, ראיתי תוכנית בערוץ ההיסטוריה על יום השואה, שהותירה בי את אחד הרשמים החזקים ביותר שידעתי עד אז על הנושא הזה. מהפעמים הראשונות, שניסיתי להוציא את הכאב החוצה בדרך כלשהי, מהפעמים הראשונות שמצאתי מפלט בכתיבה.
 
זכרונות.
 
היא עמדה בדממה
נשמתה היא שזעקה
וגופה אמר חולשה, כאב, רעב
יופיה שלא נעלם
ולחייה הדלות שהיו תפוחות וסמוקות פעם
גופה הערום עם נשים ערומות בשורה
אלוהים עזור לי פיללו עינייה
וראשה שנפל על ערמות של גופות
כשליבה שבק חיים.

תגובות