העם הנבחר

אני אוספת את השלכת בסתיו

אוספת את המים למקווה

                   כדי לשתות בקיץ החם.

באביב אני תמיד "פורחת"

                   בצל החמה.

אני תמיד מודה לאלוהים

                   שזו לא... "מחלה".

לכל צבע שבי עוצמה משתנה

          לפעמים אני קשובה לו

                   לפעמים אני גם...

"עונה".

(מזג האדם- מצבי הרוח המשתנים שלנו)

אני מתחילה להרהר על מספר דברים

בגיל המצווה

מקבלת על עצמי אחריות

כדרך חשיבה.

על מספר החלקים ה"רב"

ש"פירק" לנו אלוהים...בבריאה

על מסגרת של 7 ימים שלו

ולילות... ללא שינה.

אני תוהה כיצד עשה כל זאת

ללא עזרה,

ללא הטכנולוגיה שפיתח

האדם?

לפרק זה קל...תמיד אומרים

אבל אנחנו הרי מאד מורכבים.

אולי רק פחות מודעים

שמרחוק בעצם הוא/היא רואה אותנו

כתמונה אחת גדולה

שאורך חייה תלוי האחד

ב"שני" ב"שנייה"

תואמים זה לזו

תצרף חלקים ענקי

שרק התחספס... עם השנים

אנחנו הרי שלמים אפילו...מושלמים

רק קצת פחות ערים...

מצמצמים את האישונים למינוס, רופא העיניים יעיד

 חלק מהתרבויות צייר

בקווים ישרים,

חלק מלוכסנים

לנו הוא פשוט קרא...יהודים.

אלוהים זרוק לנו קצת "דבק" מלמעלה

לחיבורים, לכל החתכים

                   אלוהים אחד

הרי כולנו מסכימים.

אני נושבת על פני היקום

                   ברוח הימים ה"סוערים"

אינני מערערת לרגע בדבר קיומך אלוהים

רק לא מוצאת תשובה אחת ברורה

למה הצבעים

עם הזמן מתבהרים ואנו הופכים קהי חושים

למה נושרים חלקים מאיתנו

בשביל מה?

ולאן הם מגיעים?

בעונות השנה

אני נשארת אותה אחת

שואלת,חסרה לפעמים תשובה

האם זה אומר שזהו רצונך? שנמשיך ללמוד

                             את מסתריך

 אלוהים אחד

§   כל הזכויות שמורות