על כלבים חתולים וחיידקים אסורים-מחוייך ליום ג'

"דיי לקיפוח!" זעק כלבם של השכנים.

"למה עלינו לא כותבים שירים?"

הוסיף,כשהוא רודף כמה חתולים.

התיישב מול חלוני קילל ונבח

קרבו ובאו עדת כלבי הרחוב...

סיגריה תקועה לאחד בפיו הרטוב

והוא פנה אליי ואמר בטון מאיים:

"אם לא תכתוב עלינו שירים...

אנחנו נכה את כל החתולים...

ונשתין לכם בעציצים".

"כן! דיי לקיפוח!" אמר כלבלב נפוח.

"מה אתם רוצים כלבים מלוכלכים?"

צעקה מיצי,החתלתולה הכי "כוסית"

בשכונה מהמרפסת של השכנה.

"כדאי שתסתמי את הפה...."

אמר הכלב עם הסיגריה הבוערת.

"אנחנו יודעים שלכולם את נותנת!"

כעסה החתלתולה וקישקשה בזנב.

"ואותך ראיתי עם כלבם של השכנים...

אתם לא בדיוק עסקתם בדיבורים!"

זעם כלב הרחוב, עיניו נעשו אדומות,

ועשן החל לצאת מאוזניו.

הושטתי ידיים,משתיק את המהומה.

"בין שתיים לארבע זמן מנוחה!"

אמרתי! והוספתי:"בבקשה להירגע!

בקשתכם בי נגעה!"

"מהיום לא יהיה קיפוח,לכולנו אותה הרוח!"

"מהיום אכתוב שירים גם עליכם הכלבים!"

שמחו הכלבים,נעלבו החתולים.

אט אט התפזרו כל אחד לדרכו.

לא לפני שמיצי החתלתולה קרצה לחתול רחוב

חתיך.

ולא לפני שכלב הרחוב השליך את הסיגריה ואמר:

"למיצי הזו נשרף בראש הנתיך".

חזרתי למיטה עם חיוך על הפנים.

חושב מה אכתוב על כלבים.

אז מבחוץ נשמע קול מוזר.

היה זה לא פחות מחייזר.

הוא דיבר אליי בטון זר ואמר:

"ועלינו החייזרים,אתם לא כותבים?!"

"כ...ן! כן!" אמרתי,גימגמתי.

חשתי את כוחו,את אחיזתו בכתפי.....

"עזוב!"זעקתי!...עוצם עיניי מן הכאב.

כשפקחתי את עיניי אשתי צבועה באדום

עמדה לצידי,על ראשה קונדום.....

והיא לוחשת:"מאיר חלמת חלום..."

"כן!" עניתי וברחתי מבלי לומר שלום.

וכל הכלבים אחריי רצים,נושכים,נובחים.

לקול צחוקם של החתולים.

"אני אתנקם!"זעקתי באפיסת כוחות.

עד שאחד הכלבים נשך לי בביצים....

והזכיר לי נשכחות.

"ממש חיות"זעקתי בקולי קולות.

קפצתי לירקון מפחד הכלבים.

העדפתי לשחות עם חיידקים.

"אךךךךךךךך איזה חיים ארורים!"

"והמים כל כך קריםםםםםםם"