שמש חורפית.

מסונוורת...לא מאהבה,

מסונוורת מהשמש החורפית שקרנייה הספק חמימות מלטפות את פניי.

מסונוורת ויודעת; זה לא אותו דבר.

זה לא אותו דבר שזה בלעדייך, עוד חורף עם שמש כזאת בלעדייך,

עוד סיפורים, עוד צחוק, עוד בכי, עוד שמש חורפית-פשוט בלעדייך.

וזה לא מרגיש נכון,

חסר לי החיוך בעייניך.

שמש חורפית, בואי לטפי את פניי ברכות.

ייבשי דמעותיי עם קרנייך המתאמצות,

חממי את פניי שקר, חממי אותן כי זה פשוט לא אותו הדבר,

זה לא נכון שזה בלעדייך.

ואני בוכה כי מותר, ואני בוכה כי צריך.

ואני בוכה כי השמש קרה, והיא עדיין מסנוורת,

מנסה למנוע ממני לראות,

מנסה למנוע ממני להתמודד עם האמת,

עם המציאות הנוראה- בלעדייך.

חסר לי החיבוק מידייך.

הו שמש חורפית אנא לטפי אותי ברכות.

תאמצי קרנייך לחום, גופי משתוקק לכך.

חממי את פניי כי קר, חממי אותן כי זה פשוט לא אותו דבר.