אמנון ותמר - חלק ח' (מתוך הרומן בית האחוזה)

תקציר הפרק הקודם:

הגב' דליה טלמור (דודתו של אמנון תמיר) הזמינה עבור הזוג הצעיר מערכת חדרים (בחצי פנסיון) בבית הארחה בקיבוץ דן, סמוך לנחל דן הזורם בקרבתו.

החדרים כללו: חדר שינה גדול, חדר רחצה עם ג'קוזי, מטבחון לשימוש האורחים מצויד בכלים המיועדים לשימוש במיקרוגל ובכיריים, מרפסת שיזוף המשקיפה על הרי הגולן. היה באפשרותם לאכול בחדר האוכל של בית הארחה ארוחת צהריים או ערב לפי בחירה. ארוחת הבוקר היה עליהם לדאוג בעצמם.

                   ##############################

"ביקרתי במקום לפני שנה ורציתי לשוב ולראות את הנוף המדהים הנשקף מהמרפסת, ולשוב ולצפות בציפור מעניינת בחיזורה המקננת על עץ הגדל בסמוך לבית הארחה, על יד הנחל שסמוך אליו. הזכר, מאהב מצוין לדעתי, הוא קד לפני הנקבה שבחר ומפזם לה שירי אהבה, ולבסוף מציע לזוגתו האהובה את הדג שאחסן במקורו הרחב." תמר היתה מוקסמת מהסיפור שסיפר לה אמנון על הציפור המאהב הגדול בטיסה מהדרום לבית הארחה שבצפון.

יוחאי טס עד למנחת המטוסים הקלים הממוקם בשדה צמוד לקריית שמונה, ומשם נסעו ברכב ששכרו עד לבית הארחה בקיבוץ דן.

הנסיעה עברה עליהם בנעימים, הנוף משני צדי הדרך נפרשו לפניהם שטיחים של שדות בשלל צבעים בגוונים של ירוק חום וצהוב. מזג האוויר הנוח והאוויר הצלול עשו את שלהם.

אמנון ותמר המשיכו בנסיעה וכעבור 500 מטר הצביע אמנון אל עבר שער הכניסה לקיבוץ. הם חלפו ליד השומר בשער והמשיכו בדרכם, כשהגיעו לצומת V, השביל הימני הוביל למשק והשמאלי לבית הארחה. נסעו ישר אל בית הנופש הכפרי הנמצא בין עצי נוי. החנו את רכבם, הורידו את חפציהם האישיים ונכנסו למבנה העשוי משילוב של עץ ואבני בזלת שחורה, שילוב מעורר התפעלות ויפה מאוד. בכניסה למבנה עמדו זוג כדי חרס ענקיים צבועים בטכניקה הדומה לזו שציירו בתקופה המקראית ו/או הרומאית.

האווירה במקום היתה כפרית בנוסח עתיק עם ציוד חדשני, שילוב בין קדום לחדיש, עדכני בן זמננו. פקידת הקבלה הפנתה אותם לחדר שהוזמן עבורם לרגל נישואיהם. עלו במעלית לקומה השנייה, שם המתין החדר שלהם.

"החדר הזה נראה כאילו תוכנן עבורי", אמרה תמר כשנכנסו. 

על גבי שולחן קטן בפינת החדר הונחו זה לצד זה קערה עם פירות העונה ובקבוק יין תוסס לבן בכלי עם קרח ושני גביעים. לקערה היתה מצורפת מעטפה; אמנון פתח את המעטפה וקרא בקול: "מזל טוב לרגל נישואיכם שתזכו לשנים יפות יחדיו. על החתום: דליה טלמור דודתך האוהבת."

תמר הניחה את תיקה על גבי המיטה הזוגית; כזו מיטה מעולם לא ראתה היא היתה נמוכה מהרגיל ורחבה מאוד, ועליה מזרן עבה ונוח למדיי.

במרפסת, בצמוד לקיר היו שתי מיטות שיזוף וביניהן שמשייה צבעונית גדולה.

לאחר שסידרו את בגדיהם בארון הציע אמנון שיסיירו בקרבת מקום עד שתוגש ארוחת הצהריים; בעודם נהנים מצלו של עץ אלון עתיק בן 2000 שנה הסמוך לנחל הוגש להם לבחירה תה קר עם נענע או מיץ תפוחים צלול עם קרח, משקה מרענן ביום חם.

כשטיילו לאורך גדת הנחל עד לשמורת הטבע אמנון הרים אבן נחל בדמוי לב מסר לתמר ואמר: "האבן נופלת ונשברת, וכך גם אהבה שסמלה הלב גם יכולה להתנפץ לרסיסים אם לא משגיחים עליה כראוי."

תמר הביטה לעברו וראתה את הניצוץ בעיניו.

בית הארחה הציע פרט לנופש כפרי גם רכיבה על סוסים, וכבר ביום הראשון לשהותם הם פנו לאורווה שם ניתן לכל אחד מהם סוס לרכיבה ויצאו לרכיבה בשבילים המסומנים. הנוף סביבם היה שונה בתכלית מהנוף בדרום לו התרגלו, ובמיוחד בשטח השמורה. תוך כדי רכיבה בחורשה שליד הנחל, אמנון לא שם לב לעובדה שנשרט קלות מענף בראשו, ודם טפטף על חולצתו.

תמר רכבה לפניו וכשהסתובבה לעברו ראתה את הדם על חולצתו. "יש לך שריטה בראש", אמרה והצביעה על ראשו.

"יתר הנופשים יחשבו שכבר התחלנו לריב", אמר וחייך לעברה.

"חייבים לחזור ולחבוש לך מיד", אמרה מתעלמת מהערה שלו.

"אסור שדבר כזה יקרה לזוג בירח הדבש", אמר ונאנח.

כשחזרו לבית הארחה עצרו בדלפק הקבלה ותמר ביקשה תיק עזרה ראשונה; שכלל ציוד רפואי הנדרש לטיפול בראשו. פקידת הקבלה מסרה לה תיק רפואי המצויד בעזרה הדרושה לטיפול בשריטות ובפגיעות שטחיות בלבד, שלא דרשו את התערבותו של רופא או מטפל מוסמך.

אמנון נראה לה מעט חיוור ומטושטש כתוצאה מהמכה שקיבל. כשהגיעו אל חדרם הכינה את הציוד הדרוש לה לטיפול, רוב הפציעות התרכזו על מצחו ותמר ניקתה אותם במים פושרים, נגבה את המקום הפגוע ושבה לנקות עם נוזל חיטוי, ואחרי כן מרחה משחה אנטיביוטית וחבשה בתחבושת שכיסתה את ראשו; כסרט לשיער שההיפים בשנות השבעים כרכו על מצחם. אחרי שסיימה לחבוש את ראשו הסתכל עליה אמנון במבט שכולו תשוקה, ואמר: "את יפהפייה תמרי, נוכחתי לדעת זאת כבר ביום הראשון שנפגשנו, לא היה לי ספק בקשר לעתידנו המשותף מאז אותו שירדת מהמטוס. ביום שנישאנו אמרתי לך עד כמה אני חושק בך ורוצה שתהיי בין זרועותיי לתמיד. זוכרת?"

"איך אשכח את היום שנישאנו ובמיוחד את הלילה ההוא", השיבה.

"עלי לבדוק זאת שוב הלילה", לחש לה. "אך קודם נרד לחדר האוכל ונאכל כי הבטן שלי מקרקרת ואני רעב", אמר.

ארוחת הערב היתה בנוסח כפרי גלילי-מקראי, וערבה מאוד לחיך. לאחר מכן, צפו במחזה המספר על החיים שהתנהלו בתל דן הקרוב למקום.

שעה חלפה מאז החלה ההצגה וכאב הראש הציק לאמנון, השניים עזבו את האולם. "אני תוהה אם לא נגרם לך נזק כתוצאה מהמכה", אמרה כשהיו בדרכם אל המעלית. "כאב הראש הנוראי הזה יחלוף אחרי שאירדם, אז תניחי לי לישון", אמר לה כדי שלא תדאג יתר על המידה.

תמר נכנסה להתרענן מהחום, לאחר שיצאה מהמקלחת הבחינה ושמעה את אמנון נאנח מכאבים בזמן שישן במרפסת על מיטת השיזוף. רווח לה שזו היתה הסיבה למכאוביו כיוון שנתנה לו כדור שאמור להפיג ולהקל על הכאבים שחש בזמן שטיפלה בראשו. "אמנון, קום עבור למיטה יהיה לך יותר נוח", פנתה אליו.

תמר הושיטה את ידה והוא אחז בה ואפשר לה לעזור לו להגיע לחדר השינה. הושיבה אותו על המיטה ופשטה את בגדיו, ולאחר ששכב דאגה שראשו יהיה מונח על כרית כפולה. אמנון חש בהבדל ובנוחות שהמיטה משרה על הגוף הכואב לעומת מיטת השיזוף שבמרפסת.

תמר נשכבה לישון. הוא הסתובב לעברה והתקרב צמוד אליה ונרדם כשזרועו הימנית מחבקת אותה. שעה חלפה ושניהם כבר היו רדומים ונשימתו הפכה לכבדה מאוד. היא ניסתה לזוז וכשכמעט הצליחה אמנון הסתובב שוב לעברה וחיבק אותה, הצמיד אותה אל בין זרועותיו כשגופו מכסה את גופה. שפתיו מצאו את שפתיה והוא נשק לה ברכות. אחז בה קרוב יותר אליו והיא חשה באהבתו ובתשוקה שהרגיש כלפיה, ואז שמעה את נשימתו ותנועותיו הפכו לקצביים יותר ויותר.

תמר לא ראתה דבר פרט לחשיכה שמסביבה ואת הפנים האוהבים שרכנו מעליה. חשה בשפתיו המטיילות בכל אברי גופה, החושק בגבר שמעליה, ואת הרטט העוטף אותה מלטיפותיו המענגות.

אמנון חפן את שדיה בכפות ידיו, נשק וינק מפטמותיה הזקורות, הביא אותה לשיאים שלא ידעה מעודה כשהיא שוכבת מתחתיו או מעליו ומאבדת את חושיה בזה אחר זה. פוקחת את עיניה מעת לעת ובכל פעם מוצאת את עצמה בתנוחה שונה מקודמתה בזכות ההנאה הרצופה שאהובה מעניק לה... כמו לטוס לאינסוף.

תמר ידעה היום את אמנון שטרם הכירה עד עתה, כאילו זה היה מתוך חלום רווי בתשוקה וכמיהה הדדית. היה זה הלילה בו הפכה לאישה היחידה בחייו של אמנון תמיר, בעלה מזה שלושה ימים.

תמר, לא התאפקה עד שיאיר היום ויפציע השחר, קמה מהמיטה וניגשה אל המראה שהיתה תלויה מעל השידה; הביטה בדמות שהשתקפה מולה ולמרות שהיו אלה אותם פנים וגוף המוכרים לה חשה בכל זאת במשהו שונה, אחר, שרק היא ידעה. נכנסה להתקלח ובעודה מסתבנת נזכרה בחוויה הנעימה והבלתי נשכחת שחוותה עד לפני זמן קצר בין זרועותיו של אהובה.

אמנון התעורר שעתיים אחריה, כלפי חוץ נראה היה כאילו החלים פרט לעובדה שהיה עדיין מבולבל במקצת. "תמרי, איך הגעתי למיטה? עד כמה שזכור לי שכבתי במיטת השיזוף במרפסת", שאל כמבולבל וצפה בתגובתה.

"עזרתי לך לעבור למיטה כי סבלת מכאבים ונאנחת כל הזמן", הסבירה לו.

"העזרה שנתת לי כנראה ריפאה את הכאב הנורא ממנו סבלתי מאז נפגעתי בראש מענף העץ השבור", אמר ונגע בראשו בעדינות.

אחרי שסיימו את ארוחת הבוקר ביקרו בתל דן; מקום היסטורי בו נמצאו שרידים מתקופות שונות כמו: הפרסית, ההלניסטית והרומאית. המדריך שסייר איתם במקום סיפר כי בתקופה המקראית נקראה העיר דן – בירת הגליל.

מתל דן נסעו לקיבוץ דפנה הסמוך וביקרו במוזיאון הפלמ"ח ובחנות מפעל ההנעלה של הקיבוץ, שם רכש אמנון זוגות מגפיים לעובדיו במשק החקלאי.

במסעדת הדגים שבקיבוץ דפנה אכלו צהריים ונהנו מאכילת דגי פורל בגריל בתוספת פשטידת ירקות, ושתו יין מיקבי רמת הגולן.

מנהלי התרבות בקיבוצים דן ודפנה ארגנו מופע משותף והתמזל מזלם והם צפו בהופעה מדהימה, ולאחריה הצטרפו אל הרוקדים בריקודי עם. אמנון רקד היטב ותמר הופתעה מביצועיו על רחבת הריקודים. "כשלמדתי באוניברסיטה הייתי חבר בלהקת המחול - היה זה בזמן שלמדתי מינהל עסקים" סיפר.

כל הזכויות על היצירה אמנון ותמר- מתוך 'בית האחוזה' שייכות למחברת היצירה©

היצירה פורסמה לראשונה בתאריך 20/8/2006